לי. ח. ברנר

כַּחֲצִיר שָׂדוֹת תַּחַת מַגָּל

כֵּן אֱלִילֵי שָׁוְא יִבֹּלוּ,

וַחֲדָשִׁים יִתְנוֹסֵסוּ,

יֵאָמֵנוּ – עַד יִפֹּלוּ.

הֵיכְלֵי אֶתְמוֹל גַּלִּים נִצִּים

וַאֲחֵרִים יִתָּאֵרוּ ;

הֲתִבְטָחָה? אוּלַי מָחָר

גַּם הָאֵלֶּה יֵעָדֵרוּ?

וּבַנֶּפֶשׁ שַׁלְוַת-שְׁמָמָה

וַעֲלָטַת לֵיל-בַּלָּהוֹת:

לֹא עוֹד תָּקֵר שִׁירַת-קֹדֶשׁ,

לֹא תֶּחְמַרְנָה גַם הַדְּמָעוֹת.