כְּשֶׁפָּנַיִךְ אוֹמְרִים
“אוֹתְךָ אֵינִי אוֹהֶבֶת”
בְּמִצְחִי מַכָּה מַקֶּבֶת
וְנִנְעָצִים שְׁלֹשָׁה מַסְמְרִים.
וְאָז גַּם הַפְּרָחִים יוֹדְעִים,
הַיַּתּוּשׁ שֶׁנּוֹלַד אֶתְמוֹל,
הָעוֹלָל שֶעוֹד לֹא נִמּוֹל
וְהַמַּלְאָךְ לְיַד בְּהוֹנוֹת אֱלֹהִים:
הוּא חִכָּה הַרְבֵּה לָאַהֲבָה
וּמֵרֹב שֶׁהָיָה רָעֵב
טָרַף אוֹתָהּ כְּמוֹ זְאֵב
וְהִשְׁאִיר עֲרֵמַת אַשְׁפָּה.