אִמִּי אָפְתָה עוּגָה רוֹזֶנְקוּכֶן, עוּגַת שׁוֹשַׁנִּים,

וְשָׂמָה עַל טַס בַּמִּטְבָּח, בְּאֵין מַחֲרִיד,

שָׁם הִיא הָיְתָה מֻנַּחַת הַרְבֵּה שָׁנִים,

הַיּוֹם מִן הָעוּגָה הַזֹּאת לֹא נִשְׁאַר שָׂרִיד.

אָבִי אַחֲרֵי הַבָּשָׂר הָיָה מְחַצֵּץ בַּקֵּיסָם,

וְהָיָה נוֹעֵץ אוֹתוֹ לְמִשְׁמָר בִּשְׂעַר הֶחָזֶה,

הַיּוֹם קַל יוֹתֵר לִשְׁתוֹת אֶת כָּל הַיָּם

מִלִּמְצֹא אֶת הַשֵּׂעָר שֶׁבּוֹ הַקֵּיסָם הַזֶּה.

וַאֲנִי אָהַבְתִּי אוֹתָהּ, חִבַּרְתִּי עָלֶיהָ שִׁירִים,

וְשֶׁבַע שָׁנִים שָׁכַבְנוּ בְּאוֹתָהּ מִטָּה,

יָדָהּ לֹא מָשָׁה מִיָּדִי, הָיִינוּ כִּשְׁנֵי צַפְרִירִים,

עַד שֶׁגֵּרְשָׁה אוֹתִי כְּמוֹ כֶּלֶב בִּבְעִיטָה.