לֹא גַּלְמוּד בַּתֵּבֵל שֻׁלַּחְתִּי וָאֵאת,

כִּי לִהְיוֹת עַל דַּרְכִּי לִי לָעֵינָים

צִוָּה צוּר אִתִּי מַלְאָכָיו הַשְּנָיִם:

מַלְאַךְ "הָאֱמוּנָה " וּמַלְאַךְ “הַדָּעַת”.

אַךְ הָהּ, כִּי בֵּין מַלְאָכַי שָׁלוֹם אָיִן,

כָּל יוֹם יָגוּרוּ מִלְחָמוּת וּתְלוּנָה;

הַדַּעַת תִּלְעַג לִפְתַיוּת הָאֱמוּנָה,

לָהּ אֱמֶת-הַדַּעַת – קוֹץ בָּעָיִן.

וּבְקֶרֶב זֶה הָעָשׁ, זֹאת הַתּוֹלָעַת,

שְׁנֵי אֶרְאֶלִים יֵאָבְקוּ יִתְרוֹצְצוּ;

הָאֱמוּנָה תָּעֹז עֵת חוּשַׁי יֶאְמָצוּ,

וּבְהָרִים שִׂכְלִי יָדוֹ וְגָבְרָה הַדָּעַת.

כִּי יִקְרֵנִי אָסוֹן מַכְאוֹב וָצֶלַע

וּמֵעֹצֶר רָעָה נַפְשִׁי נוֹאֶשֶׁת

תָּבוֹא הָאֱמוּנָה וּבְאָזְנִי לֹחֶשֶׁת:

קַוֵּה לַאדֹנָי, הוּא אַל עֹשֵׂה פֶלֶא;

"מוֹשִׁיע וָרָב הוּא, גּוֹדֵר כָּל פָּרֶץ,

בַּכֹּל עֵינוֹ שָׁטָה, יָדוֹ מֹשֶׁלֶת…"

אָז יִגְעַר בָּה שִׂכְלִי לֵאמֹר: נוֹכֶלֶת!

הַאֻמְנָם יֵשׁ אֱלֹהִים שׁוֹפְטִים בָּאָרֶץ?

שָׁם רָשָׁע בּוֹלֵעַ צַדִּיק מִמֶּנוּ,

עָרִיץ מִתְעָרֶה וּנְקִיִּים יִדַּמּוּ,

גּוֹי כֻלּוֹ אֹבֵד, אֲרָצוֹת נָשַׁמּוּ –

וֵאלֹהַיִךְ אֵיפֹה הוּא? מִי ישׁוּרֶנוּ?

רָחֵל אֹהַבְתִּי מֵתָה בַּעֲלוּמֵיהָ

וָאֵבְךְ מָרָה וּלְהִתְנַחֵם מֵאַנְתִּי;

אָז קוֹל הָאֱמוּנָה דּוֹבֶרֶת הֶאֱזַנְתִּי:

“הַמֵּתִים לִחְיוֹת! עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶהָ!”

וְהִנֵּה קוֹל הַדַּעַת: "דְבָרַיִךְ לֹא כֵּנוּ!

"מֵתִים בַּל יִחְיוּ, רְפָאִים בַּל יָקוּמוּ.

"זֶה אַלְפֵי שָׁנָה אֶת שְׁנָתָם יָנוּמוּ

“הָקָם אֶחָד מֵהֶם לָשׁוּב אֵלֵינוּ?”

"כִּי לֹא תּקוּם פַּעֲמַיִם נֶפֶשׁ חַיָּה!

"כָּל מָרְכָּב יִתְפָּרֵד, כָּל חֹמֶר יִרְקָב;

"אִלּוּ גַם יָשׁוּב וּלְגוּף חָדָשׁ יָרְכָּב

“הֲיָדֹע יֵדַע כִּי הוּא שֶׁכְּבָר הָיָה?”–

אֶת עַמִּי רָאִיתִי מֻטָּל בָּרֶפֶשׁ

מֻרְדָף מִבְּלִי חָשָׂךְ, עֹמֵס כָּל סֵבֶל;

הַדַּעַת אֹמֶרֶת: תִּקְוָתוֹ הֶבֶל;

מַה-כֹּחוֹ, מַה-קִצּוֹ כִּי יַאֲרִיך נֶפֶשׁ?

אַךְ הָאֱמוּנָה הִיא מְדַבֶּרֶת לִלְבָבוֹ:

אַל תִּירָא, יַעֲקֹב, אַל תִּשְׁתָּע, יִשׂרָאֵל;

עִם ענָנֵי שְׁמַיָּא יָבוֹא לָךְ גּוֹאֵל,

אִם יִתְמַהְמַהּ חַכֵּה לוֹ, כִּי בוֹא יָבוֹא.

כָּכָה יִלָּחֲמוּ מַלְאָכַי הַשְׁנָיִם

וּקְרָב-לִבִּי קָשֶׁה וָרָב הַכָּעַשׂ;

וּמִי יָקוּם אִתָּם, מִי שָׁלוֹם יָעַשׂ

בֵּין כּוֹכָבִים נִלְחָמִים, כֹּחוֹת שָׁמָיִם?

מַלְאֲכֵי רַחֲמִים! הֲלֹא אַךְ לִישׁוּעָתִי

שֻׁלַּחְתֶּם אֵלַי מֵאֵת אֲדֹנֵיכֶם

כִּרְתוּ נָא אֵפוֹא בְּרִית שָׁלוֹם בֵּינֵיכֶם

וִיהִי שָׁלוֹם לִי, וּתְהִי זֹאת מְנוּחָתִי:

כָּל עוֹד לֹא הִשְׁלַמְתִּי חָק עֲבֹדָתִי

וּבֵין רֹאֵי שֶׁמֶשׁ עָמֵל הִנֵּנִי,

מַלְאַךְ הַדַּעַת בַּעֲצָתוֹ יַנְחֵנִי

וִיהִי עַמּוּד אִשּׁוֹ אוֹר לִנְתִיבָתִי.

וּבְבוֹא יוֹמִי, אֵלִי, לָשׁוּב אֵלֶיךָ,

כִּי יִצְעַן אָהֳלִי, תִּתְנוֹדֵד הַמְּלוּנָה,

הֱיֵה לִי צוּר מָעֹז, מַלְאַךְ הָאֱמוּנָה,

וִישַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי תַּנְחוּמוֹתֶיךָ.