הַצִּפּוֹר הַמַּעֲלָה אָבָק / אברהם רגלסון

עַל-פִּי רַבִּי מֹשֶׁה קוֹרְדוֹבֵירוֹ 🔗

בְּמַסָּעַי וּנְדוּדַי בָעוֹלָם, הִגַּעְתִּי פַעַם אֶל אִי אֶחָד בְּמֶרְחַקֵּי הַיָּם. וְיוֹשֵׁב שָׁם קוֹסֵם נִפְלָא.

וְזֶה עִנְיַן הַקּוֹסֵם. מִתְּחִלָּה הָיָה יוֹשֵׁב כֻּלּוֹ לְבַדּוֹ, וְהָיָה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם חָכְמָתוֹ, כִּי לֹא הָיָה שָׁם חוּץ מִמֶּנּוּ וּמֵחָכְמָתוֹ וְלֹא-כְלוּם. וּפַעַם נִמְלַךְ הַקּוֹסֵם וְעָשָׂה בְחָכְמָתוֹ הֵיכָל גָּדוֹל, עָשׂוּי חֲדָרִים וְתָאִים זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה. וְהָיוּ כָל הַחֲדָרִים עֲשׂוּיִים אַבְנֵי אֶקְדָּח וּבְדֹלַח וְחַשְׁמַל וְעוֹד אֲבָנִים בְּנוֹת צְבָעִים שׁוֹנִים, וְכֻלָּן שְׁקוּפוֹת, עַד שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בְּעַד כָּתְלֵי הַחֶדֶר הָאֶחָד מַה שֶׁנַּעֲשֶׂה בְּתוֹךְ הַשֵּׁנִי. וְאֶת כָּל הַחֲדָרִים וְהַמְּחִצּוֹת וְהַתָּאִים שֶׁבַּהֵיכָל, מִלֵּא הַקּוֹסֵם צִפֳּרִים מְגֻוָּנוֹת לְשַׂמֵּחַ אֶת נַפְשׁוֹ. וְהַצִּפֳּרִים, אִם כִּי שׁוֹנוֹת הָיוּ זוֹ מִזּוֹ, הָיוּ מַתְאִימוֹת לַחֶדֶר שֶׁהֵן נְתוּנוֹת בּוֹ.

וּבְטַיֵּל הַקּוֹסֵם בְּחַדְרֵי הֵיכָלוֹ, הָיוּ כָל הַצִּפֳּרִים מִתְעוֹרְרוֹת לוֹמַר שִׁירָה לְכֹחוֹ וְחָכְמָתוֹ וַהֲדָרוֹ שֶׁל הַקּוֹסֵם הַמְּחַיֶּה אוֹתָן. וַחֲדָר-עֲלִיָּה הָיָה לַקּוֹסֵם, עֶלְיוֹן עַל עֶלְיוֹנִים, בּוֹ הָיָה נוֹהֵג לְהִתְבּוֹדֵד. וְכֵוָן שֶׁהָיָה נִכְנָס לְשָׁם, הָיָה יוֹשֵׁב לְבַדּוֹ עִם חָכְמָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב קוֹדֶם עֲשִׂיַּת הַהֵיכָל.

וְגַם בִּהְיוֹתוֹ בַחֲדַר-עֲלִיָּה זֶה, לֹא יַעֲזוֹב הַצִּפֳּרִים וְהַחֲדָרִים הַתַּחְתּוֹנִים שֶׁבַּהֵיכָל. כִּי צִנּוֹרוֹת וַחֲלוּלִים מְצוּיִּים בְּכָל כָּתְלֵי הָאֶקְדָּח, הַבְּדֹלַח, הָאֹדֶם, הַחַשְׁמַל וְהַבָּרֶקֶת. וְהָיָה כִי יֵעָלֵם הַקּוֹסֵם מֵעֵינֵי הַצִּפֳּרִים, תִּתְעַטֵּפְנָה עֵרָגוֹן וּכְלוֹת-הַנֶּפֶשׁ, וְתַתְחֵלְנָה כֻּלָּן לְזַמֵּר וּלְצַפְצֵף זֶמֶר-גַּעְגּוּעִים אֶל מְאוֹר פְּנֵי הַקּוֹסֵם הַנּוֹתֵן לָהֶן חִיּוּת וְקִיּוּם. יִשְׁמַע הַקּוֹסֵם זִמְרָתָן, וְיֵרֵד אֲלֵיהֶן וִיטַיֵּל בֵּינֵיהֶן וְיִתֵּן לָהֶן מִנֹּגַהּ-עֵינָיו וּקְרִינַת-פָּנָיו כֹּחַ-חַיִּים לִחְיוֹת. וְהָיָה הָאוֹר מִתְפַּשֵּׁט מִן הַחֲדָרִים הָעֶלְיוֹנִים אֶל הַחֲדָרִים הַתַּחְתּוֹנִים, עָבוֹר דֶּרֶךְ כָּל הַכְּתָלִים הַמְּגֻוָּנִים וְהַגִּיעַ עַד הַפִּנּוֹת הַיּוֹתֵר חֲבוּיוֹת אֲשֶׁר בַּהֵיכָל וְגַם מֵעֵבֶר לוֹ.

כִּי מִסָּבִיב לַהֵיכָל נָטַע הַקּוֹסֵם גַּן יָפֶה, מָלֵא פְרָחִים וּבְשָׂמִים. וּבְרֵכָה עָשָׂה בְתוֹךְ הַגָּן, וְגַלְגַּלִּים הַשּׁוֹאֲבִים מַיִם מִן הַבְּרֵכָה וּמוֹלִיכִים אוֹתָם בְּצִנּוֹרוֹת אֶל כָּל קְצוֹת הַגָּן לְהַחְיוֹתוֹ, שֶׁלֹּא יֵהָפֵךְ חָלִילָה לְאָבָק צָחִיחַ. כִּי אָמְנָם אָבָק רַב יֵשׁ בַּגָּן הַהוּא וּבִסְבִיבוֹתָיו, וְהַכָּל בְּחָכְמַת הַקּוֹסֵם נַעֲשֶׂה; שֶׁאִלּוּלֵא הָאָבָק, מֵהֵיכָן הָיוּ הַצְּמָחִים מִתְפַּרְנְסִים וְצוֹמְחִים? – וְהַכֹּחַ הַמֵּנִיעַ אֶת הַגַּלְגַלִּים הַשּׁוֹאֲבִים אֶת הַמַּיִם, גַּם הוּא מִמְּאוֹר פְּנֵי הַקּוֹסֵם, הַחוֹדֵר בְּעַד הַכְּתָלִים הַשְּׁקוּפִים, הַמְּגֻוָּנִים.

וְגַם בַּגָּן אֲשֶׁר מִסָּבִיב לַהֵיכָל, הִשְׁכִּין הַקּוֹסֵם צִפֳּרִים שׁוֹנוֹת, וְאַף הֵן מְצַפְצְפוֹת וּמְזַמְּרוֹת לַקּוֹסֵם שֶׁעָשָׂה אוֹתָן.

וּלְכָל צִפּוֹר אֲשֶׁר בַּגָּן וַאֲשֶׁר בַּהֵיכָל פְּנִימָה – נֶקֶב מְיֻחָד בְּכָתְלֵי הַחֲדָרִים אוֹ בְרִצְפּוֹתָם, אֲשֶׁר מִשָּׁם תַּעֲלֶה זִמְרַת הַצִּפּוֹר אֶל הַקּוֹסֵם הַיּוֹשֵׁב בַּעֲלִיָּתוֹ. וְכָל צִנּוֹר עָשׂוּי לְכַתְּחִלָּה, בְּחָכְמַת הַקּוֹסֵם, לְפִי אָפְיָהּ, כֹּחָהּ וְאֹרַח-שִׁירָתָהּ שֶׁל צִפּוֹר-צִפּוֹר. וְצִנּוֹר הַמַּעֲבִיר זִמְרָתָהּ שֶׁל הַצִּפּוֹר הָאַחַת, לֹא יוּכַל לְהַעֲבִיר זִמְרָתָהּ שֶׁל הַצִּפּוֹר חֲבֶרְתָהּ. וְאִם תְּנַסֶּה צִפּוֹר לְהַעֲלוֹת שִׁיר שֶׁלָהּ בְּצִנּוֹר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָהּ, תִהְיֶה גוֹרֶמֶת לְעִרְבּוּבְיָה וּפוֹגֶמֶת בְּמַקְהֵלַת-הָרְנָנִים כֻּלָהּ.

וּבְהִתְהַלֵּךְ הַקּוֹסֵם בְּהֵיכָלוֹ וּבְגַנּוֹ, יְלַמֵּד לַצִּפֳּרִים אֵיךְ תִּהְיֶינָה שָׁרוֹת וְאֵיךְ תֵּדַעְנָה לְהַכִּיר כָּל אַחַת אֶת הַצִּנּוֹר שֶׁלָהּ, שֶׁלֹא תַעֲשֶׂינָה עִרְבּוּבְיָה. אַף יְלַמֵּד אוֹתָן וְיַזְהִיר בָּהֶן, כִּי הָאָבָק עָשׂוּי לְהַצְמִיחַ הַצְּמָחִים, בַּאֲשֶׁר רֵיחוֹתֵיהֶם, צִבְעֵיהֶם וְצוּרוֹתֵיהֶם יָפִים לְזִמְרָה; וְאֵין הָאָבָק עָשׂוּי לְהִתְגַּלְגֵּל בּוֹ וּלַהֲעִיפוֹ בָּאֲוִיר, כִּי בִּהְיוֹת צִפּוֹר מִתְגַּלְגֶּלֶת בְּטִיט וְעָפָר וּמַעֲלָה אָבָק בָּאֲוִיר, נִכְנָס הָאָבָק בְּאוֹתָם הַצִּנּוֹרוֹת, וְהַצִּנּוֹרוֹת מִסְתַּתְּמִים, וְאֵין זִמְרַת הַצִּפֳּרִים יְכוֹלָה לַעֲלוֹת בָּהֶם. וְהַקּוֹסֵם בִּהְיוֹתוֹ בַּחֲדַר-עֲלִיָּתוֹ, מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ לְבַדּוֹ עִם חָכְמָתוֹ, לֹא יִשְׁמַע אֶת הַזִּמְרָה, וְלֹא יְמַהֵר לָרֶדֶת אֶל הַחֲדָרִים הַתַּחְתּוֹנִים לְפַרְנֵס בְּזִיווֹ אֶת הַדָּרִים בָּהֶם, וְלֹא יִהְיֶה אוֹרוֹ מִתְפַּשֵּׁט בְּעַד הַכְּתָלִים וְלֹא יַגִּיעַ אֶל הַגָּן לְהַחֲיוֹת אֶת צִפֳּרֵי-הַגָּן וְאֶת הַצְּמָחִים אֲשֶׁר שָׁם; וְנִמְצָא כָּל הָאִי מֵת.

קִבְּלוּ עַל עַצְמָן הַצִּפֳּרִים אֲשֶׁר בַּגָּן שֶׁלֹּא לְהַעֲלוֹת אָבָק וְלֹא לִסְתּוֹם הַצִּנּוֹרוֹת. אֲבָל יֵשׁ אֲשֶׁר בְּשַׁעֲשׁוּעֵיהֶן הֵן שׁוֹכְחוֹת לִקְחָן, וּמַתְחִילוֹת לְהַפְרִיחַ טִיט וְאָבָק; וְיָבוֹא הַקּוֹסֵם בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, אוֹ יִשְׁלַח עוֹף חָכָם מִן הַצִּפֳּרִים, וְיַזְהִיר אוֹתָן שֶׁתֶּחְדַּלְנָה מִכָּךְ.

וַאֲנִי, הַנּוֹסֵעַ, רָאִיתִי שָׁם צִפּוֹר אַחַת אֲשֶׁר בְּמֵזִיד הִתְפַּלְּשָׁה בֶעָפָר וְטָפְחָה בִכְנָפֶיהָ, וְהֶעֶלְתָה הַרבֵּה אָבָק. וְהַצִּפּוֹר הַזֹּאת לֹא זִמְּרָה כְלָל, כִּי-אִם צָרְחָה, וְהֵילִילָה, וְקִלְּלָה בִקְלָלוֹת מְכוֹעָרוֹת אֶת הַגָּן וְהַהֵיכָל וְהַקּוֹסֵם.

בָּאוּ שְׁאַר צִפֳּרֵי-הַגָּן, וְנִקְרוּ לָהּ בְּרֹאשָׁהּ, וּפָצְעוּ צַוָּארָהּ. הָפכָה שִׁירָתָם רְצוּצָה וּפְגוּמָה, וְהָיְתָה תְלוּנָה וְהִתְאוֹנְנוּת. לִבְסוֹף יָרַד הַקּוֹסֵם מֵעֲלִיָּתוֹ אֶל הַחֲדָרִים הַתַּחְתּוֹנִים, וּמִן הַחֲדָרִים הַתַּחְתּוֹנִים אֶל הַגָּן, לִרְאוֹת מִי-זֶה וְאֵי-זֶה הַמְּקַלְקֵל אֶת זִמְרַת הַצִּפֳּרִים כֻּלָּן. מָצָא אֶת זוֹ הַצִּפּוֹר הַמְּטַפַּחַת בִּכְנָפֶיהָ כְּנוֹאֶשֶׁת. נִתְאַסְּפוּ כָּל הַצִּפֳּרִים לִרְאוֹת, אֵיךְ יִשְׁפּוֹט הַקּוֹסֵם אֶת הַצִּפּוֹר הַסּוֹרֶרֶת.

אָמַר לָהּ הַקּוֹסֵם: “בִּתִּי, מָה אַתְּ מַעלָה אָבָק, וְסוֹתֶמֶת אֶת צִנּוֹרוֹת-הַזִּמְרָה? וְלֹא זִמְרָתֵךְ בִּלְבָד אתְּ מְקַלְקֶלֶת אֶלָּא שֶׁלָּךְ וְשֶׁל כָּל חַבְרוֹתָיִךְ”.

אָמְרָה לוֹ הַצִּפּוֹר: “לְכָל הַצִּפֳּרִים יֵשׁ בֶּן-זוּג. אֲנִי בּוֹדֵדָה נוֹלַדְתִּי, וּבוֹדֵדָה אֲנִי חַיָּה, ולֹא מָצָאתִי בֶּן-מִינִי בְּכָל הַגָּן הַזֶּה. עַל-כֵּן אֲנִי כוֹעֶסֶת מְאֹד, וַאֲנִי מַעלָה אָבָק, וְסוֹתֶמֶת הַצִּנּוֹרוֹת, וְלֹא אִיכְפַּת לִי אִם כָּל הַגָּן הַזֶּה וְהַהֵיכָל הַזֶּה יֵהָפְכוּ לְאַיִן גָּמוּר”.

אָמַר לָהּ הַקּוֹסֵם: “צָדְקָה טַעֲנָתֵךְ. אֲבָל, בִּתִּי, גַּם אֲנִי בוֹדֵד. לִמְדִי מוּסָר מִמֶּנִי. אַף לִי אֵין בַּת-זוּג, כִּי הַחָכְמָה אֲשֶׁר אֲנִי מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ אִתָּהּ, גַּם הִיא רַק מַעֲשֶׂה-אֶצְבְּעוֹתַי הִיא, כְּמוֹ הַהֵיכָל הַזֶּה וְהַצִּפֳּרִים הָאֵלֶּה. אָכֵן, אֲפִילוּ אַתְּ יוֹשֶׁבֶת בְּתַחְתִּית-הַמַּדְרֵגָה, גְּדוֹלָה מַעֲלָתֵךְ מִכָּל הַצִּפֳּרִים שֶׁבִּמְרוֹמֵי-הַהֵיכָל. לִקְטַנִּים וּנְמוּכִים נִתָּן שֶׁיִּמְצְאוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהֵם חֲפֵצִים בּוֹ. לִגְדוֹלִים וּגְבוֹהִים נִתֶּנֶת הַמִּצְוָה לִיצוֹר וְלַעֲשׂוֹת אֶת הַשְּׁלֵמוּת, יַעַרְגוּ אֵלֶיהָ. עֲלִי, בִּתִּי, אֶל חֲדַר-עֲלִיָּתִי, אתִּי תֵשְׁבִי בְּמִסְתְּרֵי-בְדִידוּתִי, חֵלֶק יִהְיֶה לָךְ בְּחָכְמָתִי, וְתִהְיִי יוֹצֶרֶת וְטוֹוָה מִתּוֹךְ נַפְשֵׁךְ אֶת דְּמוּת-חִשְׁקֵךְ, צֶלֶם-מַאֲוָיִךְ. וְלֹא לְיוֹם אֶחָד עֲבוֹדָתֵךְ, וְלֹא לְשָׁנָה אֶחָת, וְלֹא בְּבַת-אַחַת תַּצְלִיחִי בְּפָעֳלֵךְ, אֶלָּא עֲתִידִים לָךְ יִסּוּרִים מְרַעְרְעִים וְכִשְׁלוֹנוֹת הַרְבֵּה וְטָעוּיוֹת הַרְבֵּה. אֲבָל בְּכָל אֵלֶּה תִּתְנַחֲמִי כִּי מִדַּמָּה אַתְּ לְיוֹצְרֵךְ בְּמַעֲשֵׂי-יְצִירָה”.

תָּמְהוּ הַצִּפֳּרִים כֻּלָּן עַל מִשְׁפַּט הַקּוֹסֵם.