אָן לִפְנוֹת, אָן לִפְנוֹת וְאֶת מָה לְקַדֵּם?

כִּי כָּל רֶמֶז כּוֹזֵב וּבָדוּי כַּתּוֹחֶלֶת.

הִנֵּה פֶּתַע פִּתְאֹם הַגּוֹלָל יִסָּתֵם

בְּלִוְיַת דּוּמִיָּה אוֹ סוּפָה מִשְׁתּוֹלֶלֶת.

כָּל מַצֶּבֶת כְּאֶבֶן טוֹבָה לִמְרַאֲשׁוֹת – – –

אֵין דָּבָר שֶׁיֵיטִיב, אֵין דָּבָר שֶׁיָּרֵעַ.

אֵיזֶה הֵד מְסֻתָּר מְצַוֶּה לְנַשּׁוֹת

אֶת הַלֵּב הַסָּגוּף מֵאֵין זֶמֶר וָרֵעַ…