וחולפים ועוברים ימי־התמוז וימי־הזכרון הלאומיים אשר בו, ותשעה באב, וממשיכים ובאים ימי אלול, שהם ימי־תשובה ותפילה לכל בית ישראל וימי תכונה והתעוררות לאנשי העמק, שבחרו להם דוקא את החודש הזה לימי עליתם על הקרקע והקמת נקודותיהם, אך הימים בסוף אלול ימי בציר ומסיקה הם, אוספים את הבר, מורידים הפירות מאילנות, רודים את הדבש – והעבודה רבה מאוד, ואין טוב איפוא מלדחות את החגיגות לחודש תשרי. שהוא ב"מקרה", חודש של חגים ומועדים.