הייתי מוזמן לשמחת בר־מצוה. באו אורחים ומתנות בידיהם, כאשר אהבתי! ראשית כל כ־80 ספר בערך. רק שנים, שלושה מקרים היו שהנער קיבל 2–3 אכסמפלרים מספר אחד. אבל הנותנים התחכמו ולא רשמו בשער הספר את ההקדשה כנהוג במקרים אלה ומוכרי הספרים החליפום ברצון באחרים לפי טעם הנער ואביו. היו גם אחדים אשר הביאו אתם רק קבלות מהקה"ק ומ"משען" וההורים וגם הנער שמחו על קבלות אלו יותר מאשר על מתנה – נער כזה עוד לא ראיתי – וההורים החליטו לתת מצידם תרומת כסף מקבילה לכל קבלה.

והספרים – הורתם ולידתם, זאת אומרת: כתיבתם, הדפסתם וכריכתם בא"י, “תוצרת הארץ במאה אחוז”. שוים עד 20 לא"י. מובן שגם הקה"ק ו"משען" הם יצירות עבריות טהורות.

לו ידעתי מספר לילדים הנעשים “בני־מצוה” בכל יום בא"י, ולו ידעו ידידיהם להנות אותם במתנות כאלה, הייתי יכול גם לפרש את סכומי הכסף שהיו זורמים לשוק הספר העברי, לקה"ק ול"משען". אני מניח שאין הם מעטים כלל וכלל.

ת"ש.