לחברי משפחה קטנה: הוא והיא, בן־יחיד ו…סבתא. בבית התלחשו על “מעשה נורא”, שהבן־היחיד אומר לבצע, ביום מלאת לו כ' שנה ימלא אחרי צו־הגיוס. ההורים ידעו והחרישו, המתינו בסבלנות עד… עד שבא הבן והקדימם. וביום הולדתו העשרים כבר לבוש היה במחלצות־הפאר של המדים.

מובן, שההורים ענו “אמן”. ונדמה לי שלא בעל כרחם. ואף הסבתא קיבלה את הדבר כמובן מאליו והפטירה: "ברוך השם, נכדי הוא כבר זלנר, ואשרי שזכיתי, שיהא חייל ואצל יהודים ולא חלילה אצל… גויים. וכתשורה ליום־הולדתו שגרה לו את החתימה על ספרית “עם־עובד”.

*

חברה שלי, אם לשני בנים, אחד בגיל ט"ז והשני בגיל ט' נענתה לקריאת הגיוס – ובשובה לביתה אחרי שנתקבלה, ניגש הבן הבכור ולחץ ידי־אמא, נשק לה ואמר: מתגאה אני שיש לי אם היודעת למלא את חובתה לעמה ולארצה. ואף הבן הקטן מתפאר, בפני חבריו: “אמא שלי, חיילת. אה!”. 

*

הנער, נכד חברי ושכני, הגיע לבר־מצוה. כמנהגי איני שואל את הנער, מה התשורה שאתה רוצה בה, אלא איזה ספר אתה רוצה? – לרוב כוונותינו מכוונות זה לזה. הפעם היתה תשובת הנער: קומפלקט “הרומן הזעיר”. על שאלתי: האם גמרת לקרוא את “מגבורי האומה”, את “זכרונות לבית־דוד” ואת “לנוער”, משך בכתפיו דרך תמיהה, מה הספרים הללו? ועל שאלתי למה לך סיפורי־בלשים והרפתקאות? ענני: “גם המלך האנגלי אוהב סיפורי בלשים, ו…שם של סופר הוא ה”יועץ הספרותי", היודע אתה מי הוא – משורר!". –

נסתתמו טענותי. ניצחני הנער.

*

הוא, בחור כבן י"ח, גבה־קומה, חסון וזקוף, בא לפני ועדת הגיוס ונתקבל. משבישר להוריו “נתקבלתי”, הוסיף: “יודע אני שאסוּר לשקר, אך הפעם הרשיתי לעצמי, שקרני־מצוה אינם ניזוקים”. ואתם הורי, הן לא תגלו את תעודת־לידתי, הן לא תעשוני בדאי בפני זרים – – ".

*

בחור מן הבחורים אשר צו הגיוס לא חל עליו, ימיו בארץ לא עברו עליו בתפנוקים. יש לו איזה “ענין” בתוך קרביו, שיש צורך לנתחו.

כל הימים היסס. לא על נקלה עולה אדם על שולחן־הניתוחים ומוסר את עצמו לחסדי־האיזמל, אך עתה הגיעה השעה, הלך, נותח והתרפא, וכשבא לועדת הגיוס – נתקבל. בריא ושלם.

*

אי־מי, אלמוני, פלמוני, עתה כבר כמה חדשים “אי־שם” בצבא, ואף זכה לסרט אחד על שרווּלו. חשד נפל על אחת מעיניו, שראייתה פגומה. בטרם בואו לבדיקת הרופא, העתיק לו את טבלת האותיות והמספרים של הרופא הבודק את הראייה, ומשבא והתייצב היה בקי בה כב"אשרי".

תמה הרופא על עין זו, שלכאורה, בפנימיותה הן חולה היא, ואילו ראייתה כמה טובה היא, כמה מרחיקה ומיטיבה היא לראות? –

כמה טובי־עין איכא?

תש"ב.