שתים־שלוש שנים לפני מותו, שימש אז מורה בראשון־לציון. הוא במאה אחוז חבר “הפועל הצעיר”, אני באותם האחוזים חבר המפלגה המתנגדת, אבל בו, בויתקין, ראיתי את המורה, ולא להלכה, אלא למעשה.
זכורני השיעורים שהיה נותן לפני הפועלים אחרי יום עבודה של של הוראה בבתי הספר (ויום הוראה אז לא כימינו עתה). ערב־ערב היה משמיע שיעוריו לכל הרוצה להקשיב, בלי הבדל מעמד ודעה, אך בתנאי אחד: לבוא ולשמוע. הוא רצה ללמד הרבה יותר משרצו תלמידיו ללמוד.
ערב־ערב היינו הולכים שנינו לאסוף את הספסלים, להביאם לחדר השיעורים, להמציא מנורה ו"להכין את הכל". כתום השיעור היינו משיבים כל דבר אל מקומו.
והדברים! איך יצאו מן הלב, ואיך נכנסו ללבות השומע.
והוא במאה אחוז “הפועל הצעיר”, ואני – בן מפלגה מתנגדת.
ת"ש