אַל תִּרְאוּ, שֶׁהַחֹרֶף מוֹלֵךְ

וּבְכֹבֶד צָבָא בָּנוּ מוֹשֵׁל –

כִּי הִנֵּה אֲבִיבֵנוּ הוֹלֵךְ

וּבְכָל מַחֲנֵהוּ יַרְבֶּה כוֹשֵׁל.

עִם מְלֹא יְלָדִים קְטַנִּים בָּא,

בְּזִיו שְׁמֵי עָל וּבְקַרְנֵי חַרְסָה;

וְעַד הַבֹּקֶר אוֹר – מִצְּבָא

הַחֹרֶף לֹא תִּשָּׁאֵר פַּרְסָה.

כתב יד. נדפס ב“כנסת” א‘, תרצ"ו, עמ’ 22