לְדוֹדִי הָאֶחָד יֵשׁ שְׁנֵי בָּתִּים
וּמוֹצִיא כָּל הַזְּמַן בִּנְדֹד
מִבַּיִת לְבַיִת הָלוֹךְ וְחָזוֹר –
וְחַי מִבַּחוּץ זֶה הַדּוֹד.
וּלְדוֹדִי הַשֵּׁנִי אֵין בַּיִת בִּכְלָל
וְלֹא יְהֵא הַדָּבָר לוֹ לִגְנַאי
כִּי הַחוּץ פּוֹתֵחַ לוֹ דְּלָתָיו לִרְוָחָה
וּמַכְנִיסֵהוּ לִפְנִים וְלִפְנַי.