:/י"ב תנועות/:
הַסְתָיו חָמַק, עָבַר, כְפוֹר וָשֶלֶג כָלו,
סָפו עֲלָטָה וַעֲרָפֶל, כִסו שמים;
סופה וסערה, קור וָקֶרַח חָדָלו,
נוזלים, נצבו כְמו נֵד, יִשָאון שְאוֹן מַיִם.
עת הַזָמִיר הִגִיעַ, כֻלוֹ מחמדים!
עתה תסיר הארץ בגדי אלמנותה,
תחליף צֶבַע הָרִקְמָה, תרבד מרבדים,
וַתַעַד בַעֲדִי עֲדָיִם, הוד והדר סותָה.
הֲמוֹן חליפות חלפו ועברו על פניה
מֵעֵת שָבְתָה שִבָתָה, עֲקָרָה הָיָתָה;
כעת תעיר, תחדש כנשר נעוריה,
תָשִיש כי נִפְקְדָה וַתֵרֶא כי הָרָתָה.
צִבְאוֹת פרחים יפרוצו, יָפִיצו רֵיחַ,
גפן ותאנה, רמון וזית יפריחו;
ההרים והעמקים יעטפו צוֹמֵחַ,
מֵאֶרֶז ועד אֵזוֹב יָרִיעו וְיַצְרִיחו.
צִפָרִים נָדְדו, ישובו למעונתם,
העטלף והחסידה עוד בְחָדְשָם יְקַנֵנו;
הָרְמָשִים יחלופו פַעַמַיִם חֲתֻלָתָם,
זוחלי עפר, שַם במים יַחַד יְרַנֵנו.
יְדִיד אלהים ודמותו! הָסֵב הֲלוֹם עיניך!
כבוד והדר הֵעטִירְךָ, על כֹל נַעֲלֵיתָ.
הישאך במעשיו, כֹל שָת תחת רגליך,
נחלתך שָפְרָה, לִשְמָחוֹת וָגִיל נִבְרֵאתָ.
לָמָה קוֹדֵר תֵלֵך? מה זה רוחך סָרָה?
קוֹרֵי עֲכָבִיש תֶאֱרוֹג לַיָמִים הבאים.
סתום עינים, קצר תבונה, עצתך נִמְהָרָה,
הֲיָדוֹעַ תֵדַע, הֲטוֹבִים המה אִם רָעִים?
עורה! עורה! צא השדה, לִין בַסְפָרִים,
עזוב טירות כֶסֶל, משכן עֶצֶב ואנחה.
הֲתִבְחַר קֻבַעַת ראש ולענה, מי המרים,
על פי בְאֵר מים חיים ומקור הברכה?
הֵן השחר פותח דלתי רקיע,
כִדוֹדֵי אֵש יִתְמָלָטוּ בין לפידים
ראשו כתם פָז, כְאוֹדֶם ונופך יופיע
בגרגרותיו עַנָקים ועלי ידיו צמידים.
אֶגְלֵי טל בֹקֶר נוצצים על פני הַדְשָאִים,
כַר נרחב, גִבְעַת חֶמֶד מסביבותיך,
מַעֲיָנוֹת מים יפוצו מִבֵין סלעים,
הן הארץ רחבת ידים לפניך!
ששון וחדוה לכל עֶבֶר, כל חי שָמֵח,
ארץ וצאצאיה לך ישאו כפים;
לך עולז שִיחַ השדה, עֵץ פוֹרֵחַ,
מִבֵין עֲפָאִים יתן קול עוף השמים.
אוי לְנַעֲוָה לֵב! אֶל מנחתם לא שָָעה,
עָצֵל, נרדם בקציר, חוֹבֵק ידים,
אֱסוֹף! עד אשר לא יבואו ימי הרעה,
תֹאמַר: אִנָעֵר! ואתה אָסור בִנְחֻשְתַיִם.
הילדות והשחרות נִגָרִים כמים,
רגע יחלופו, הַתָעִיף בָם עיניך,
לא יִסַבו, גם לא ישובו פעמַיִם,
לכל טוב הארץ אֲכוֹל בעודו בכפיך.