IV

בֶּן־אָדָם, מַה אַתָּה כּוֹתֵב?

אַתָּה כּוֹתֵב אֶת נַפְשְׁךָ

וְהִיא כּוֹתֶבֶת אֶת עַצְמָהּ

הִיא שְׁקוּפָה כְּפִי שֶׁנּוֹעֲדָה לִהְיוֹת

הִיא אֲפִלּוּ מִתְעַרְטֶלֶת

אִם אֶפְשָׁר שֶׁיֵּאָמֵר עָלֶיהָ כָּךְ

וְאִם אֶפְשָׁר שֶׁיֵּאָמֵר

שֶׁהִיא עֻבָּר

תְּחִלַּת הַמַּחְשָׁבָה לְקִיּוּמוֹ

חַלּוֹנוֹת פְּסֵיפָס

הָאוֹר וְהַצּוּרָה

נוֹכְחוּת נִשְׁאֶבֶת

אַתָּה כּוֹתֵב אֶת נַפְשְׁךָ

שֶׁהִיא מֻכֵּית, שֶׁהִיא לוֹקָה

שֶׁכָּזֹאת הִיא יְכוֹלָה לִשְׂרֹד

שֶׁכָּךְ הִיא מְכַפֶּרֶת

אַתָּה כּוֹתֵב אֶת נַפְשְׁךָ

שֶׁהִיא נְיָר וּדְיוֹ וּמַיִם־מַיִם

לִפְעָמִים הִיא צְבִי

לִפְעָמִים הִיא חוֹל

אַתָּה כּוֹתֵב אֶת דֵּדָלוֹס־צִפּוֹר

אַתָּה כּוֹתֵב תּוֹלַעַת

אֶת לַעֲנַת הָאֲדָמָה

אֶת מְתִיקוּת הַגּוּף

אֶת חֶשְׁכָתְךָ בַּחֹשֶׁךְ

אֶת כָּל מְעִידוֹתֶיךָ

אֶת קוֹלְךָ לְרֹעַ

אֶת קוֹלְךָ לְטוֹב