שְׁלוֹשָׁה שִׁירִים שֶׁנִּמְצְאוּ אֵצֶל אַיָּלָה יִפְתַּח-וַלְבֶּה

עָשָׁן חוּם מִתְאַבֵּךְ מִתְעַבֶּה

מִלַּפִּיד-חַג עַל רָצִיף-שֶׁל יָם;

רַעֲמַת סוּסָה צְעִירָה.

רַעֲמָה סְבוּכָה, מְבֻדֶּרֶת דְּהָרָה;

קְוֻצַּת-תִּירָס בְּשֵׁלָה, מִתְנַפְנֶפֶת

חֲרוּכַת שְׁרַב-אֱלוּל –

שְׂעָרוֹת אֵילָהּ.

בְּרֵכוֹת גְּנוּבוֹת מִגּוּף-הַיַּרְקוֹן;

עֲלֵי לִימוֹנְיָה שַׁעֲוָנִייִם.

צְחוּחֵי-צָהֳרַיִם;

אִזמָרַגְדֵי-אֱגוֹז בְּרוּקֵי–מִבִּפְנִים

עֵינֵי אַיָּלָה.

תֹּרֶן-מִפְרָשִׂים, שִׁכּוֹר מִסּוּפָה;

מְטֻטֶּלֶת-צַפְצָפָה בַּאֲוִיר הָרִים;

מֵימֵי מִזְרָקָה קוֹשְׁטִים עַמוּד,

מִשְׁתַּפְּכִים תַּחֲזִית –

אַיָּלָה בְּרָקְדָהּ.

מִי לא רָאָה אַיָּלָה יוֹצֵאת אֶל דַּפְנָה

חַאקִי-הַמִּכְנָסַיִם.

רַגְלַים אֲרֻכּוֹת וְקַלּוֹת

לא יָדַע פֵּרוּשׁ שְׁמָהּ.

שָבָה אַיָּלָה מִדַּפְנָה, מֵעֲבוֹדָה,

תַּלְתַּל אֶחָד נָחש מִשֶּמֶש, וּמַגַּע אֶצְבָּעָה קָרִיר, רָטִיט,

כִּי רָחֲצָה בְּמַעְיָנוֹת מִשַּלְגֵי חֶרְמוֹן,

כִּי לא עוֹד יַלְדָה אַיָּלָה.

(פורסם ב“על המשמר” 11.9.1950)