מכתב מאת חובבי־ציון בקישינוב לחובבי־ציון במוסקבה
בשם ה' הבוחר בציון
יום ב', כ"ד מנחם אב אתת"כ לגלותנו תרח"ם ציון לפ"ק.
לאחינו אנשי־בריתנו הדגולים לדגל חו"צ במאסקווא.
כל המתחקים על עניני התנועה של ישא"י (ישוב ארץ־ישראל) יודעים ורואים כי הדברים יגעים, וגם אתם בלי תפונה רואים כמונו איך הקולוניזאציאן באה"ק מתנהלת בכבדות. אנחנו יגענו למצוא פשר הדבר ומצאנו כי הסיבה היא – יען כי נחוץ לאיש החפץ להתישב שם לא פחות משלשת או ארבעת אלפים רו"כ — — אולם ע"י אורגניזציה כללית יכול איש עם סך כסף יותר פחות מסך הנ"ל להתישב שם עצהיו"ט אם רק ידע תנאי המקום ההוא.
והנה אנחנו באנו, ע"י אחינו הנכבד ה' כהנא מאונגעני אשר היה בפאלעשתינא שנה תמימה, לכלל הצעה כזאת: ליסד מושב חדש מעבר לירדן. המושב הזה יהיה ממאה משפחות אשר יש לכל אחת מהנה לא פחות מסך חמש מאות רו"כ. טוב מאד לו היו המשפחות רק שנים שנים אנשים צעירים, אך יען כי אי אפשר הדבר הזה, לכן נתן הרשיון גם לאנשים אשר בנים להם להכנס אם ישלמו בעד בניהם או בנותיהם, אשר לא הגיעו עוד לשנת השתים עשרה, חמשים רו"כ, ובעד אלה אשר כבר הגיעו לפרק הזה – מאה רו"כ בעד כל אחד.
האנשים האלה צריכים להיות אנשים ישרים, תמימי־דרך, שלוים ושקטים וסבלנים (בעניני אמונה ודת).
שלש השנים הראשונות כלם יעבדו ביחד (אל קופה אחת) ויחלקו ביניהם הדברים הנחוצים לפי מספר הנפשות, ומהעודף יהיה על צרכי הקולוניה בכלל, על בנין בתים לכל אחד מהקולוניסטים ועל כלי בית לכל אחד מהם.
כל אחד מהחתומים צריך ליתן עשרים רו"כ על הוצאות, מאה רו"כ בתור התשלום הראשון: התשלום השני ג"כ ממאה רו"כ – כעבור שלשה ירחים מזמן התשלום הראשון, והמותר צריכים החתומים לתת אחרי צאת השטר־מכירה לאור.
ועתה אחים יקרים, הנה לפניכם הצעתי, קחו אותה וחשבו על אודותיה; והיה אם תמצא חן בעיניכם נבקש אתכם ליסד בעירכם אגודת אנשים אשר יתנו את חתימתם על ההצעה הזאת. ואף כי טוב מאד שיהיו חתומים רבים בכל עיר ועיר, בכל זאת בחינה גדולה נחוצה פה.
הננו חותמים בשם כל חברי אגודתנו.
ראש האגודה מ. דיזענהאף
המזכיר נח ליפשיץ
הערות המעתיק:
בהצעת מ. דיזנגוף משנת 1888, לפני 52 שנה, יש כמה נקודות הראויות לציון. א) מוצע ליסד מעין מושב עובדים, בן מאה משפחות, שכדוגמתו הוצע והוגשם כעבור למעלה משלושים שנה, בראשית ההתישבות בעמק יזרעאל. ב) ההצעה מניחה כרצוי ביותר שיתישבו אנשים צעירים, שעדיין אינם מטופלים בילדים. ג) שלוש שנים ראשונות יעבדו המתישבים כקבוצה שתופית – “אל קופה אחת”. גם בפרט זה קלע דיזנגוף אל דרכי ההתישבות בשנים המאוחרות. ד) ההצעה באה לפתור שאלה של התישבות מעוטי־אמצעים – בעיה שנעשתה מרכזית בפעולה הישבנית של ההסתדרות הציונית וקרנותיה לאחר מלחמת העולם. ה) הוצע ליסד מושב חדש בעבר הירדן.
תעודה זו מעידה עדות יפה על ההתענינות העמוקה, התפיסה הנכונה והחוש החברתי הבריא בשאלות הציונות המעשית – של מ. דיזנגוף ושל חובבי־ציון בקישינוב, שהוא עמד בראשם, בשנים הרחוקות ההן.
פעולתו של מ. דיזנגוף כראש העיר תל־אביב, במשך עשרות שנים אח"כ – הרי היא מן המפורסמות.
ח. ש.1
- חיים שורר - עורך הקובץ (ביחד עם יעקב פיכמן) - הערת פב"י. ↩︎