לש"י עגנון

לַבֹּקֶר נָטוּעַ אֲנִי אֶל סֶלַע יְהוּדָה,

סְבִיבִי הָרֵי עוֹלָם הַחֲזָקִים.

צוּרִים, כִּבְדֵי שַׁלְוַת נְבוּאָה

וַאֲנִי בְּמֵיטַב שְׁנוֹתַי,

וְהָאֲדָמָה בְּמֵיטַב שְׁנוֹתֶיהָ

וְהַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה

וְהַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה.

גֵּאָיוֹת אֱלֹהִים אֲחוּזֵי צְמִיחָה כֻּלָּם,

וְזִמְרַת דְּבוֹרֵי בָּר עִם צִפֳּרִים כְּמוֹ עוֹנָה מֵהֵיכְלוֹת־לֵב.

עֵינֵי כַּלָּנִיּוֹת כְּנָשִׁים אוֹהֲבוֹת

בִּי מַבִּיטוֹת –

בִּי מַבִּיטוֹת –

וְקוֹלוֹת בָּאִים בָּרוּחַ הַטּוֹבָה, מֵהֶם קְרוֹבִים מֵהֶם רְחוֹקִים מֵהֶם מִבִּפְנִים:

נִדְמֶה – לֹא מִלְחָמוֹת הָיוּ מֵעוֹלָם,

לֹא חֳלָיִים רָעִים וּמְרִי־שִׂיחַ

לֹא צֵל חָלַף בֵּין אִישׁ וָאִישׁ,

וְלֹא זָדוֹן וַחֲשָׁד רָע,

הַכֹּל, נִדְמֶה, יְדִידִים מִנֹּעַר.

אֲהוּבֵי שֶׁמֶשׁ אַחַת,

וּלְבָנָה אַחַת חֲבוּקִים,

הָרִים עִם אֲנָשִׁים, בְּרוֹשִׁים עִם רֵיחוֹת קַיִץ,

הֲמִית יוֹנִים עִם מֵיתְרֵי עֶרֶב,

שִׂיחוֹת הָגוּת עִם טוּס מְכוֹנִיּוֹת.

וְהַנֶּפֶשׁ נִמְלֵאת וְהוֹלֶכֶת,

קְרֵבָה הַשֶּׁמֶשׁ וְנִגֶּשֶׁת

וְהַנֶּפֶשׁ נִמְלֵאת כֶּחָלָב,

נוֹגְעִים כּוֹכָבִים עַד עַיִן.

לָעֶרֶב נָח מַשַּׁב אוֹר זֶה, כִּדְבַשׁ צוֹנֵחַ עַל הָעַפְעַפַּיִם,

אֵלּוּ הָעַפְעַפַּיִם הַנֶּעֱצָמוֹת־הַנֶּעֱצָמוֹת –

כִּדְשָׁאִים וַעֲשָׂבִים לְבוֹא קָיִץ.

אֵין זֹאת כִּי קָרֵב,

אֵין זֹאת כִּי קָרֵב,

כִּי קָרֵב וּבָא

כִּי בָא¹ מוֹעֵד.