“אם זה לא יצליח לגרור אותם פנימה – שום דבר לא יצליח”; אלה הן מילות הפירסומת המלוות את ‘החור השחור’ במסע ניצחונו על מרקעי אמריקה. מעולם לא פעלו מעטים כל כך לכבוש באינטנסיביות רבה כל כך את תשומת ליבם של רבים כל כך – מסעי פרסומת טלויזיוניים, ראיונות ברדיו ובעיתונות, פוסטרים, חצי מיליון לירות שטרלינג, המוקדשים כולם כדי להפוך את ‘החור השחור’ לאטרקציה, אשר, כפי שהדבר נהוג כיום, לא תסתיים באולם הקולנוע אלא תתפשט לתוך חנויות בגדים, בוטיקים לתקליטים, תעשיות שלמות של צעצועי־חלל. כל זה משקף במידה רבה את החיזיון החדש יחסית שהמד"ב חולל בתחום ה’ספֶקטקל' העולמי. כמעט מתוך הכרח־טבע. שהרי – המד"ב הקולנועי עומד לפני דילמה מיוחדת. בניגוד לסופר אין הקולנוען מסוגל ליצור ממש עולמות חדשים; מאחר שהוא פועל במדיום של תמונות היה אנוס, על מנת לעשות כן, לצלם את תמונות המחר בעדשות של היום, וזה בלתי אפשרי. על שום כך סרט מד"ב או שיש בו רעיון, אשר מתוקף ניסוחו שייך לבעיות המיוחדות של הז’נר, ואילו חוויתו הויזואלית היא עכשוית לגמרי (כגון ‘האיש שנפל מכוכב אחר’), או שרעיונו הוא קרש קפיצה לפעלולים טכניים, מה שהיה נקרא פעם ‘אפקטים מיוחדים’, והוא משתדל להעמיק ככל האפשר את האשליה שהקולנוע מיתמחה בה, האשליה שאין חוקי הטבע הפשוטים החולשים על עולם ומלואו שליטים גם כאן; מאז שלח מלייס הצרפתי אנשים ראשונים לירח (והאסטרונומים ראו לרגע, מעל הקרקע, את הגרם השמיימי המסכן מעווה את פניו בכאב כשהטיל ננעץ בעינו), ומאז, בזמנים מודרניים יותר, העביר אותנו קיובריק דרך סימפוניית המראות והצבעים שבסיום ‘אודיסאה בחלל’, סרט המד"ב המצליח הוא תוצר של מעבדות־הפעלולים, הווה אומר – פונקציה של כסף. והכסף שהושקע ב’החור השחור' אינו מועט – איך שלא תסתכלו בו.

מכל מקום מהו ‘חור שחור’? על פי התאוריות השכיחות ביותר הריהו שארית של כוכב אשר ‘קָרַס’ פנימה, מחמת עירעור איזון הכבידה שלו. מימדיו מצטמקים ומצטמצמים בתאוצה אינסופית, והמסה שלו גדלה, באופן סימטרי, והופך, לכל הפחות, חזקה דיה על מנת לגרור לתוכה כל מה שמצוי בסביבה. התוצאה הראשונית והפשוטה של זה, היא שהעניקה לגוף הנידון את שמו – קרינת האור, המושפעת כידוע מכוח הכובד, אינה מוחזרת, אלא היא נבלעת בתוך שרידי הכוכב, והוא שרוי אפוא ב’עלטה מוחלטת' (אם לנקוט לשון המעטה); תוצאה הרבה יותר מסקרנת שעדיין רחוקים אנו מלהיות מסוגלים לתהות על קנקנה היא מיבנהו ושאר פעליו של “החור”; האם הוא מציין את סוף העולם, שהולך ונשאב לתוכו? האם הוא ‘פתח’ כניסה לעולם אחר, מקביל? אולי לתוך יקום של ‘אנטי־חומר’? ברור, איפוא, שנושא זה הוא יסוד מצויין לספקולאציות מד"ביות מכל הסוגים, ולסרט היוצא מ’מבלבל־מוח' מרכזי כזה יש מלכתחילה שטח פעולה רחב להתגדר בו, אפילו בלא להתחשב ב’אפקטים'.

הוסיפו לכך את העובדה שבסמוך מאוד ל’חור השחור' (כיצד? אילו טכניקות של המחר דרושות לשם כך?) שוכן לו בשלווה יחסית ד"ר ריינהארד המסתורי (מאקסימליאן של) בעולם־זוטא משל עצמו המאוכלס בעיקר רובוטים, עולם שאת סודותיו אין הד"ר מזומן כל עיקר לחשוף לפני עולם של פולשים בכוח, והרי לכם, לבד מהחידה המד"בית גם עלילת־מאבק בין הטוב והרע, כשם שאולפני דיסניי (ולא רק הם) אוהבים להציג. אי אפשר שלא לחוש אהדה, עכשיו בדורם של קלרק ושאר השותפים לפסימיות בדבר טבעו־הטוב של האדם, לד"ר שעטו עליו לפתע אורחים לא קרואים, אף כי כמה מהאמצעים בהם הוא משתדל למנוע את שובם הביתה אינם כשרים במיוחד. בין אלו ראוי למנות בראשית החשבון את הרובוט מאקסימיליאן שסכינים המסתחררות בתוך ידיו מוכנות לגזור לרצועות נאות כל מי שאין הקפטיין חפץ ביקרו, אפילו אם מדובר בוינסנט הנחמד, שאינו אלא רובוט השייך למחנה שכנגד, אחד מאנשי צוותה הסימפטיים ביותר של הספינה־האורחת. רובוטים שהם אנושיים יותר מיוצריהם, ושאהדתנו (או שנאתנו) מתלקחת כלפיהם במלוא עוזה, הפכו מירשם־הצלחה בטוח למדי, לא רק מאז ‘מלחמת הכוכבים’, אלא בעצם מאז סיפוריו של אסימוב המוח המחבר האלקטרוני ההולך למות ב’2001 – אודיסאה בחלל', ויורשיהם אצל הינליין (‘עריצה היא הלבנה’) ופול (‘קיבורג’) אם לנקוב רק בשמות אחדים. הסרט מתפרסם בארץ תחת הכותרת ‘המסע שמתחיל במקום שהכל מסתיים’, וזה צריך להזכיר לנו שמסע־הכוכבים מתחיל במקום בו ניסתיימו כל המסעות של שלושים השנים הקודמות בערבות ‘המערב הפרוע’ או בחוצות האלימות של ניו־יורק.

‘החור השחור’ ויורשיו עתידים לתפוס את מקומם של המערבונים וסרטי המתח והריגול, דוקא משום שהקולנוע הוא במידה כה רבה מדיום שהטכניקה שלו קובעת את גבולותיו. סרט מתח כמו ‘החור השחור’ היה בלתי־אפשרי לגמרי עוד לפני עשר שנים, בדיוק כמו שמטוס הסילון העל־קולי היה בלתי אפשרי בימיו של הצפלין. התקדמותה של הטכניקה קובעת כאן, משל לאבולוציה של האדם, את עצם החוויה הקולנועית, ואת המציאות שאנו חווים, רואים, שומעים, מרגישים, מתוך הכיסאות השרויים באפילת האולם. והמציאות הויזואלית של ‘החור השחור’ היא מהממת מספיק על מנת שנרשה לעצמנו אקסטראפולאציה שאינה מסוכנת ביותר לאור הלקחים הקודמים, היינו, שנוכל בעתיד הלא רחוק להינות גם מהמשכו.