א. בֵּן חָכָם    🔗

הָעִיר הַיָּפָה מַגֶּנְצָא (מַיְנְץ) בְּגֶרְמַנִיָּה הִיא עִיר עַתִּיקָה מְאֹד לְיָמִים. הִיא נִבְנְתָה עַל יְדֵי הָרוֹמָאִים טֶרֶם יָשַׁב עַם הַגֶּרְמַנִּים בֶּעָרִים. בִּמְקוֹם שָׁם הַנָּהָר מַיְן נוֹפֵל אֶל הָרֵינוּס, מָקוֹם מֻקָּף הָרִים וַאֲדָמָה פּוֹרִיָּה מְאֹד, יָסְדוּ לָהֶם הָרוֹמָאִים מוֹשָׁבָה לְצִבְאוֹתֵיהֶם, וּמוֹשָׁבָה זוֹ הִתְרַחֲבָה וְהִתְפַּתְּחָה עַד הֱיוֹתָהּ לָעִיר הַיְּדוּעָה לָנוּ כַּיּוֹם. וְעוֹד בִּימֵי קֶדֶם, אַחֲרֵי חֻרְבַּן יְרוּשָׁלַיִם, בָּעֵת אֲשֶׁר גָּלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצָם וְנָפוֹצוּ בַּאֲרָצוֹת שׁוֹנוֹת, הִגִּיעוּ כַּמָּה מֵהֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה, הִתְאַחֲזוּ פֹּה וְהִתְאַחֲדוּ לְעֵדָה גְּדוֹלָה וְנִכְבָּדָה, אֲשֶׁר הֵקִימָה מִקִּרְבָּה הַרְבֵּה אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים בַּתּוֹרָה וּבְחָכְמָה.

לִפְנֵי כִּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה בְּעֵרֶךְ הָיוּ רוֹעֵי הָעָם וּמוֹרָיו בָּעִיר מַגֶּנְצָא הָרַבָּנִים הַיְדוּעִים לִתְהִלָּה עַד הַיּוֹם, הֲלֹא הֵם: רַבֵּנוּ מְשֻׁלָּם, אֲשֶׁר נִקְרָא בְּשֵׁם “הַגָּדוֹל” עַל גְּדֻלָּתוֹ בְּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְאַחֲרָיו רַבֵּנוּ גֵרְשׁוֹם, אֲשֶׁר הֻכְתַּר בַּתֹּאַר “מְאוֹר הַגּוֹלָה”, יַעַן כִּי תִקֵּן כַּמָּה תַּקָּנוֹת טוֹבוֹת, שֶׁנִּתְקַבְּלוּ בְּכָל תְּפוּצוֹת הַגּוֹלָה בְּאַרְצוֹת הַמַּעֲרָב.

אַחֲרֵי הָרַבָּנִים הַגְּדוֹלִים הָאֵלֶּה יָשַׁב עַל כִּסֵּא הָרַבָּנוּת בְּמַגֶּנְצָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יִצְחָק בֶּן אָבוּן, אֲשֶׁר נִקְרָא גַּם הוּא “הַגָּדוֹל”, כִּי הָיָה גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וּפָעַל מַעֲשִׂים גְּדוֹלִים לְטוֹבַת עַמּוֹ וְהִשְׁתַּדֵּל לְבַטֵּל כַּמָּה גְזֵרוֹת, שֶׁנִּגְזְרוּ עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו. הוּא הָיָה רֹאשׁ יְשִׁיבָה גְדוֹלָה וְלִמֵּד תּוֹרָה לְתַלְמִידִים רַבִּים, וּבִשְׁעוֹת הַפְּנַאי שֶׁלּוֹ הָיָה מְחַבֵּר פִּיּוּטִים וּסְלִיחוֹת, אֲשֶׁר עַד הַיּוֹם יֹאמְרוּם וִישִׁירוּם הַיְּהוּדִים בְּתְפִלּוֹתֵיהֶם בְּחַגִּים וּבְמוֹעֲדִים.

וְהִנֵּה אָנוּ רוֹאִים אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן יוֹשֵׁב בַּחֲדַר לִמּוּדוֹ, וְהוּא שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת עֲמֻקּוֹת. זֶה לֹא כְּבָר עֲזָבוּהוּ תַּלְמִידָיו, וְסִפְרֵי הַתַּלְמוּד, אֲשֶׁר בָּהֶם לָמְדוּ, עוֹד מֻנָּחִים לְפָנָיו עַל הַשֻּׁלְחָן. וְאוּלָם עָלָיו נָחָה רוּחַ הַשִּׁירָה, וְהוּא יָשַׁב לִכְתֹּב פִּיּוּט יָפֶה לַיּוֹם הַשֵּׁנִי שֶׁל חַג רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֲשֶׁר הָיָה קָרוֹב לָבוֹא בְּעוֹד שָׁבוּעוֹת מִסְפָּר. דִּמְיוֹנוֹ הִרְקִיעַ שְׁחָקִים, וּבְעֵינֵי רוּחוֹ חָזָה אֶת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַמַּשְׁגִּיחַ עַל כָּל בְּרִיּוֹתָיו, רוֹאֶה וְשׁוֹמֵעַ אֶת כָּל מַעֲשֵׂיהֶם, אֵין שִׁכְחָה לְפָנָיו וְהוּא זוֹכֵר אֶת כָּל עֲלִילוֹת אֱנוֹשׁ, וְהוּא יוֹשֵׁב בְּיוֹם הַדִּין עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא לִשְׁפּוֹט תֵּבֵל וְיוֹשְׁבֶיהָ, וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע לְפָנָיו. וְאֶת כָּל הַמַּחֲזוֹת הַיָּפִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר הֶרְאָהוּ דִּמְיוֹנוֹ הַכַּבִּיר, הִשְׁתַּדֵּל רַבִּי שִׁמְעוֹן לְתָאֵר בַּחֲרוּזִים נִשְׂגָּבִים וְנִמְלָצִים, וּכְדַרְכָּם שֶׁל הַפַּיְטָנִים בַּיָּמִים הַהֵם הָיָה נוֹהֵג לְהַתְחִיל אֶת חֲרוּזָיו בְּאוֹתִיּוֹת הָאַלֶּף־בֵּית עַל פִּי הַסֵּדֶר, וּבַסּוֹף בָּאוּ מִסְפַּר חֲרוּזִים שֶׁהִתְחִילוּ בְּאוֹתִיּוֹת שְׁמוֹ וְלִפְעָמִים גַּם שֵׁם אָבִיו.

הוּא כִּלָּה לִכְתּוֹב אֶת הַפִּיּוּט, וְכַאֲשֶׁר קְרָאָהוּ שֵׁנִית הֵאִירוּ פָּנָיו מִשִּׂמְחָה, כִּי מָצְאוּ הַחֲרוּזִים חֵן בְּעֵינָיו, וְהַפִּיּוּט עָלָה יָפֶה. בְּרֶגַע זֶה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְיֶלֶד נֶחְמָד כְּבֶן אַרְבַּע שָׁנִים נִכְנַס הֶחָדְרָה. הוּא רָץ בְּשִׂמְחָה אֶל אָבִיו, אֲבָל כַּאֲשֶׁר נִגַּשׁ אֵלָיו פָּגַע מַבָּט עֵינָיו בַּגִּלָּיוֹן שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן.

“אֵל חָנַן!” קָרָא הַיֶּלֶד בְּתִמָּהוֹן. “אַבָּא! אַתָּה חָתַמְתָּ פֹּה אֶת שְׁמִי!” רַבִּי שִׁמְעוֹן לָקַח אֶת הַיֶּלֶד עַל בִּרְכָּיו וְנָשַׁק לוֹ.

“כֵּן, אֶלְחָנָן בְּנִי!” עָנָה הָאָב. “הַפַּעַם חָתַמְתִּי גַם אֶת שִׁמְךָ בְּשִׁירִי. אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה יִקְרְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וּבְכָל פַּעַם אֲשֶׁר יִשְׁפְּכוּ אֶת נַפְשָׁם לִפְנֵי אֱלֹהִים בִּתְפִלָּה זוֹ יַזְכִּירוּ גַּם אֶת שְׁמִי וְגַם אֶת שִׁמְךָ. קְרָא אֵפוֹא אֶת כָּל הֶחָרוּז, שֶׁבּוֹ חָתוּם שְׁמֶךָ”.

הַיֶּלֶד הִתְאַמֵּץ לְהַבְחִין בֵּין הָאוֹתִיּוֹת וְקָרָא לְאַט:

“אֶל חָנַן נַ–חֲ–לָ–תוֹ בְּ–נֹ–עַם לְ–הַ–שְׁ–פַּר”.

“הֲתָבִין אֶת פֵּרוּשׁ הַמִּלִּים הָאֵלֶּה”? שְׁאַלָהוּ אָבִיו.

“לֹא הַכֹּל”, הֵשִׁיב הַיֶּלֶד. "הָבָה אֶקְרָא עוֹד פַּעַם: “אֵל־חָנַן־נַחֲלָתוֹ־בְּנֹעַם” – אֵלֶּה הֵן מִלִּים פְּשׁוּטוֹת וּמוּבָנוֹת לִי, אֲבָל מָה פֵּרוּשׁ הַמִּלָּה “לְהַשְׁפַּר”?

“מִלָּה זוֹ מְקוֹרָהּ בַּמִּלָּה “שֶׁפֶר”, שֶׁפֵּרוּשָׁהּ יֹפִי, נוֹי, וְכַוָּנָתִי לֵאמֹר בְּחָרוּז זֶה, כִּי הָאֱלֹהִים חָנַן אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְנָתַן לוֹ נַחֲלָה נְעִימָה, זוֹ תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, אֲשֶׁר הִיא תִּפְאַרְתֵּנוּ וּבָהּ נִתְפָּאֵר לְעֵינֵי כָל הָעַמִּים. וּמֵעַתָּה, כַּאֲשֶׁר תִּשְׁמַע קוֹרְאִים לְךָ בְּשִׁמְךָ, תִּזְכֹר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְתֵדַע, כִּי תּוֹרָתֵנוּ הִיא חֶמְדָּתֵנוּ הַיְקָרָה לָנוּ מִכָּל יְקָר, וְאוֹתָהּ נַחֲזִיק וְלֹא נַרְפֶּהָ כָּל עוֹד נְשָׁמָה בְּאַפֵּנוּ”.

הַיֶּלֶד לָקַח בְּיָדָיו אֶת הַגִּלָּיוֹן וְקָרָא שֵׁנִית אֶת הֶחָרוּז “אֵל חָנַן נַחֲלָתוֹ בְנֹעַם לְהַשְׁפַּר”, וְחָזַר עָלָיו כַּמָּה פְּעָמִים, לְשִׂמְחַת לֵב אָבִיו, אֲשֶׁר הִכִּיר בּוֹ בִּינָה יְתֵרָה וְקִוָּה, כִּי יִהְיֶה לְגָדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל.

“הִנֵּה, אָבִי”, קָרָא הַיֶּלֶד לְבַסּוֹף: “עַתָּה אֲנִי זוֹכֵר אֶת חָמֵשׁ הַמִּלִּים הָאֵלֶּה בְּעַל פֶּה, וְלֹא אֶשְׁכָּחֵן עוֹד לְעוֹלָם, וְגַם אֶת פְּרוּשָׁן אֶזְכּוֹר תָּמִיד”.

הָאָב הַנִּרְגָּשׁ מִדִּבְרֵי הַיֶּלֶד הַקָּטָן חִבְּקָהוּ וּנְשָׁקָהוּ בְּאַהֲבָה רַבָּה.

 

ב. מַחֲלָה אֲנוּשָׁה    🔗

לֹא עָבְרוּ יָמִים מְרֻבִּים וּבֵית רַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה בְּצָרָה גְדוֹלָה: הַיֶּלֶד אֶלְחָנָן חָלָה מַחֲלָה קָשָׁה וּמְסֻכָּנָה. יוֹמָם וָלַיְלָה שָׁמְרוּ עָלָיו אָבִיו וְאִמּוֹ, וְגַם אוֹמַנְתּוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד, מַרְגָּרִיטָה, אִשָּׁה נוֹצְרִית, לֹא זָזָה מֵאֵצֶל מִטָּתוֹ, וּמִזְּמַן לִזְמַן הִשְׁקְתָה אוֹתוֹ אֶת הָרְפוּאוֹת לְפִי מִצְוַת הָרוֹפֵא. וְאוּלָם הָרְפוּאוֹת לֹא הֵבִיאוּ שׁוּם הֲקָלָה לַיֶּלֶד הַמִּסְכֵּן, הַקַּדַּחַת הָלְכָה הָלוֹךְ וְהִתְגַּבֵּר אֶצְלוֹ, הִדְלִיקָה אֵשׁ בְּפָנָיו, הִרְגִּיזָה אֶת רוּחוֹ בִּשְׁנָתוֹ וְדוֹבְבָה אֶת שְׂפָתָיו דְּבָרִים זָרִים וּמְסֻכְסָכִים: פַּעַם עַל רֵעָיו וְעַל אָבִיו, עַל אִמּוֹ וַאֲחוֹתוֹ, וּפַעַם קָרָא לְאוֹמַנְתּוֹ, וְכַאֲשֶׁר נִגְּשָׁה אֵלָיו גָעַר בָּהּ וְדָחָה אוֹתָהּ מִפָּנָיו. וְיֵשׁ אֲשֶׁר שָׁכַב דּוּמָם כְּבוּל עֵץ, כִּי הִתְגַּבְּרָה עָלָיו מַחֲלָתוֹ, וּפִתְאֹם הִתְעוֹרֵר וְקָרָא בְּקוֹל פְּחָדִים: “אֵל–חָנָן–נַחֲלָתוֹ–בְּנֹעַם–לְהַשְׁפַּר”.

כַּאֲשֶׁר בָּא רַבִּי נָתָן הָרוֹפֵא לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה וְלִבְדֹּק אֶת מַצָּבוֹ, הִשְׁתּוֹמֵם מְאֹד לִשְׁמֹעַ דְּבָרִים כָּאֵלֶּה מִפִּי יֶלֶד קָטָן. הוּא הִבִּיט בְּתִמָּהוֹן בִּפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְזֶה הָאַחֲרוֹן סִפֶּר לוֹ אֶת פְּרָטֵי הַדְּבָרִים. הָרוֹפֵא הֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ תַּרְעֹמֶת:

“סְלַח לִי, רַבִּי, אֲבָל לֹא טוֹב הַדָּבָר הַזֶּה בְּעֵינַי. כְּבָר אָמַרְתִּי לְךָ כַּמָּה פְּעָמִים, כִּי אָסוּר לְהַעֲמִיס עַל יֶלֶד רַךְ כָּזֶה לִמוּדִים קָשִׁים, בָּעֵת אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ חוֹשֶׁקֶת בְּמִשְׂחָק וְשַׁעֲשׁוּעִים, וְהַלִּמּוּד הַנִּקְנֶה מִתּוֹךְ הִתְאַמְּצוּת הָרוּחַ מַתִּישׁ אֶת כֹּחַ הַיֶּלֶד וּמַזִּיק לִבְרִיאוּתוֹ”.

אַחֲרֵי כֵן נִגַּשׁ אֶל הַיֶּלֶד, הִתְבּוֹנֵן אֵלָיו רְגָעִים אֲחָדִים, וְהֵנִיעַ שׁוּב בְּרֹאשׁוֹ:

“לְעֵת עַתָּה הַמַּצָּב קָשֶׁה מְאֹד, אֲבָל בְּטֶרֶם יַעַבְרוּ תִּשְׁעָה יָמִים אִי־אֶפְשָׁר לָדַעַת אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר. לְעֵת עַתָּה עֲלֵיכֶם לִשְׁמוֹר עַל הַיֶּלֶד, וְאָסוּר לָכֶם לְעָזְבוֹ אַף רֶגַע אֶחָד לְבַדּוֹ. וְאוּלָם אֵין שׁוּם צֹרֶךְ, שֶׁאַתֶּם שְׁלָשְׁתְּכֶם תַּעַמְדוּ עָלָיו וְלֹא תִתְּנוּ שֵׁנָה לְעֵינֵיכֶם יוֹמָם וָלַיְלָה, כִּי אָז תִּיעֲפוּ כֻּלְּכֶם וְלֹא תַּעַצְרוּ עוֹד כֹּחַ לִדְאוֹג לַחוֹלֶה. וְלָכֵן טוֹב תַּעֲשׂוּ, אִם תִּשְׁמְרוּ עָלָיו חֲלִיפוֹת”.

“הָרַבִּי בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מֵשִׂים לֵילוֹת כַּיָמִים”, אָמְרָה אֵם הַיָּלֶד. “יוֹמָם וָלַיְלָה הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה אוֹ כּוֹתֵב, וְגַם עַתָּה יוֹסִיף לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂהוּ כָּל הַלֵּילוֹת, וַאֲנִי וּמַרְגָּרִיטָה נִשְׁמוֹר חֲלִיפוֹת עַל יַלְדִּי הַיָּקָר”.

הָרוֹפֵא יָצָא, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן נִקְרָא לְבֵית הַיְּשִׁיבָה, אֲשֶׁר שָׁם רַב הָיָה מִסְפַּר הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלָיו בִּשְׁאֵלוֹת שׁוֹנוֹת. בֵּינְתַיִם יָרַד הַלַּיְלָה וּמַרְגָּרִיטָה בִּקְשָׁה מִגְּבִרְתָּהּ, כִּי תֵּלֵךְ לָנוּחַ וּלְהַחֲלִיף כֹּחַ עַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה, וְאָז תָּעִיר אוֹתָהּ מִשְּׁנָתָהּ, לְמַעַן אֲשֶׁר תִּתְפּוֹשׂ הִיא אֶת מְקוֹמָהּ אֵצֶל מִטַּת הַיָּלֶד. בְּלֹא רָצוֹן עָזְבָה הָאֵם אֶת יַלְדָהּ הַחוֹלֶה, אֲבָל הִיא הִרְגִּישָׁה, כִּי לֹא תַעֲצֹר כֹּחַ לָשֶׁבֶת עֵרָה כָּל הַלַּיְלָה, וְהִיא הָלְכָה לִישֹׁן שָׁעוֹת אֲחָדוֹת, לְמַעַן אֲשֶׁר תּוּכַל לָקוּם בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה.

מַרְגָּרִיטָה נִשְׁאֲרָה אֵצֶל הַנַּעַר לְבַדָּהּ.

“יֶלֶד אֻמְלָל!” חָמְלָה הָאִשָּׁה הַנּוֹצְרִית בְּלִבָּהּ עַל הַחוֹלֶה הַקָּטָן. “הִנֵּה אַתָּה הוֹלֵךְ לָמוּת, יֶלֶד נָבוֹן וְנֶחְמָד, וְלֹא תִזְכֶּה אֲפִילוּ לְהָשִׁיב אֶת נַפְשְׁךָ לֵאלֹהִים, כִּי הֲלֹא יֶלֶד יְהוּדִי אָתָּה! וּבְכָל זֹאת אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ אַהֲבָה רַבָּה, וּמַה מְאֹד חָפַצְתִּי לְהַצִּיל אֶת נַפְשְׁךָ, אֲבָל אֲהָהּ! כִּי אֵין לְךָ עוֹד הַצָּלָה לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא!”

וּבְחָשְׁבָה אֶת הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל הַיֶּלֶד כָּל־כָּךְ, שֶׁהִיא הֵחֵלָּה לִבְכּוֹת בְּקוֹל רָם, עַד אֲשֶׁר הֵקִיץ הַיֶּלֶד מִשְּׁנָתוֹ וְהֵחֵל שׁוּב לְדַבֵּר תַּהְפּוּכוֹת מֵחֹם הַקַּדַּחַת. מַרְגָּרִיטָה חָפְצָה לְהַשְׁקִיטוֹ וּלְהַשְׁקוֹתוֹ אֶת הָרְפוּאוֹת, אֲבָל הוּא דָחָה אוֹתָהּ מֵעַל פָּנָיו. לַשָּׁוְא עָמְלָה הָאוֹמֶנֶת לְיַשְּׁנוֹ וּלְהַשְׁקִיטוֹ, הַיֶּלֶד הוֹסִיף לְהִתְהַפֵּךְ מִצַּד אֶל צַד וּלְדַבֵּר דְּבָרִים זָרִים וּמְשֻׁנִּים, וּמִזְּמַן לִזְמַן הוֹצִיא מִפִּיו גַם אֶת הַמִּלִּים “אֵל חָנַן נַחֲלָתוֹ בְּנוֹעַם לְהַשְׁפַּר”. לְבַסּוֹף שָׁב רַבִּי שִׁמְעוֹן הַבַּיְתָה, חִבֵּק אֶת בְּנוֹ וּנְשָׁקָהוּ וְהַיֶּלֶד נִרְגַּע סוֹף כָּל סוֹף. וְכַאֲשֶׁר שָׁבָה אֵלָיו אִמּוֹ אַחֲרֵי חֲצוֹת הַלָּיְלָה, נִרְאָה לָהּ, כִּי מַצָּבוֹ הוּטַב קְצָת. וְאָמְנָם גַּם הָרוֹפֵא מָצָא, כִּי הַמַּחֲלָה אָחֲזָה דֶּרֶךְ אַחֶרֶת, אֲבָל בְּכָל זֹאת, הוֹסִיף, טֶרֶם עֲבוֹר תִּשְׁעָה יָמִים אֵין לָדַעַת דָּבָר בָּרוּר.

 

ג. חֲלוֹם    🔗

כַּעֲבוֹר יָמִים אֲחָדִים, בְּיוֹם רִאשׁוֹן, הָלְכָה לָהּ מַרְגָּרִיטָה, הָאוֹמֶנֶת הַנּוֹצְרִית, לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית תְּפִלָּתָם. כְּתֹם הַתְּפִלָּה יָצְאוּ רֹב הַנָּשִׁים לָשׁוּב לְבָתֵּיהֶן, וְאַךְ מְעַט מֵהֶן נִשְׁאֲרוּ לְהִתְוַדּוֹת עַל חַטֹּאתֵיהֶן, וּבְתוֹכָן גַּם מַרְגָּרִיטָה. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה עַד לִפְנֵי כִּסֵּא־הַתְּשׁוּבָה סִפְּרָה לַכֹּהֵן תּוֹמָס, אֲשֶׁר לְפָנָיו הָיְתָה מִתְוַדָּה, עַל אֹדוֹת מַחֲלַת הַיֶּלֶד, אֲשֶׁר הִיא גִדְּלָה אוֹתוֹ וְהִיא אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ אַהֲבַת־נֶפֶשׁ, וְעַתָּה הִנֵּה חָלָה הַיֶּלֶד הַזֶּה מַחֲלָה מְסֻכָּנָה מְאֹד, אֲשֶׁר כְּפִי הַנִּרְאֶה לֹא יָקוּם עוֹד מִמֶּנָּה, וְלִבָּהּ נִשְׁבַּר בְּקִרְבָּהּ, בְּהַעֲלוֹתָהּ עַל דַּעְתָּהּ, כִּי גַּם בָּעוֹלָם הַבָּא לֹא תְהִי לוֹ לַיֶּלֶד הַמִּסְכֵּן הַצָּלָה וִישׁוּעָה, בַּאֲשֶׁר יֶלֶד יְהוּדִי הִנֵּהוּ…

מִי יוֹדֵעַ, מֶה עָנָה אוֹתָהּ הַכֹּהֵן וּבַמֶּה נִחֵם אוֹתָהּ בְּצָרַת נַפְשָׁהּ, אֲבָל כַּאֲשֶׁר יָצְאָה מִבֵּית הַתְּפִלָּה לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד פָּנֶיהָ הָעֲצוּבִים, וּלְהֵפֶךְ, עֵינֶיהָ הֵאִירוּ בְּשִׂמְחָה, וְעַל שְׂפָתֶיהָ רִחֲפָה בַּת־צְחוֹק עֲצוּרָה, עֲרוּמָה וּמְלֵאָה סוֹד…

עָבְרוּ עוֹד יָמִים אֲחָדִים, וְהִנֵּה הִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשִׁיעִי לְמַחֲלַת הַיָּלֶד. אִמּוֹ יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ וְאֵינָהּ גּוֹרַעַת עַיִן מִמֶּנּוּ, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן יוֹשֵׁב בְּחַדְרוֹ, עָסוּק כְּדַרְכּוֹ בְּלִמּוּדָיו, אֲבָל מֵרֹב עֲיֵפוּת נִסְגְּרוּ עֵינָיו עַל סֵפֶר הַתַּלְמוּד הַפָּתוּחַ לְפָנָיו. כְּפִי הַנִּרְאֶה חָלַם חֲלוֹם טוֹב מְאֹד, כִּי צְחוֹק עַלִּיז עָלָה עַל שְׂפָתָיו בִּשְׁנָתוֹ. עַד מְהֵרָה הִתְעוֹרֵר, סָגַר אֶת הַסֵּפֶר, מִהֵר אֶל אִשְׁתּוֹ וְקָרָא אֵלֶיהָ בְּשִׂמְחָה:

“לֵאָה! עַתָּה אֲנִי יוֹדֵעַ, כִּי יִחְיֶה יַלְדֵּנוּ וְלֹא יָמוּת!”

אִשְׁתּוֹ הִבִּיטָה בּוֹ בְּתִמָּהוֹן, וְהוּא יָשַׁב וְסִפֵּר לָהּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

"אַךְ זֶה עַתָּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם נִפְלָא מְאֹד, כִּי נִרְדַּמְתִּי עַל סִפְרִי. וּבַחֲלוֹמִי וְהִנֵּה הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים שֶׁבַּסֵּפֶר מְרַקְּדוֹת וּמְקַפְּצוֹת נֶגֶד עֵינַי, וּפִתְאֹם וְהִנֵּה הָאוֹתִיּוֹת לֹא אוֹתִיּוֹת הָאַלֶּף־בֵּית הֵן, כִּי אִם דְּמוּת וְתַבְנִית נִפְלָאָה לְכָל אַחַת מֵהֶן. הִנֵּה הָאַלֶּף נִרְאָה לִי כְּאַלּוּף וּמוֹשֵׁל, אֲשֶׁר יֹאחַז בְּיָדוֹ שֵׁבֶט מוֹשְׁלִים, וְהוּא שַׂר כָּל הַצָּבָא אֲשֶׁר לְפָנָיו. וְהַבֵּית נִרְאָה לִי כְּבַיִת גָּדוֹל וּמְפֹאָר, כְּאַרְמוֹן מֶלֶךְ. וְהַגִּימָל נִצָּב לְפָנַי כְּגָמָל אֲשֶׁר צַוָּארוֹ מָתוּחַ. וְהַדָּלֶת נִרְאֲתָה לִי כְּדֶלֶת לְאוֹתוֹ הָאַרְמוֹן. וְכֵן גַּם שְׁאָר הָאוֹתִיּוֹת הִתְיַצְּבוּ לְפָנַי, כָּל אַחַת בִּדְמוּת אַחֶרֶת, וְרֻבָּן נִרְאוּ לִי כְּאַנְשֵׁי צָבָא מְזֻיָּנִים בִּכְלֵי זַיִן שׁוֹנִים. וּפִתְאֹם הִקִּיפוּנִי כָּל אַנְשֵׁי גְּדוּד הַצָּבָא הַזֶּה, אָחֲזוּ בִּי וְהוֹבִילוּנִי אֶל אֶרֶץ יָפָה וְרַחֲבַת־יָדַיִם. וּפֹה נִרְאָה הַבַּיִת שֵׁנִית לְעֵינַי כְּאַרְמוֹן גָּדוֹל בָּנוּי לְתִפְאָרָה, וְאָנוּ בָּאנוּ דֶּרֶךְ דַּלְתוֹתָיו פְּנִימָה, וְהִנֵּה שָׁם יוֹשֵׁב מוֹשֵׁל אֶחָד עַל כִּסֵּא־זָהָב רָם וְנִשָּׂא, וְכֶתֶר מְשֻׁלָּשׁ בְּרֹאשׁוֹ, וְאֵימָה גְּדוֹלָה שׂוֹרֶרֶת סְבִיבָיו, קְצִינִים וְשָׂרִים וְרוֹזְנִים מִשְׁתַּחֲוִים לוֹ וּמְנַשְּׁקִים אֶת עֲפַר רַגְלָיו, וְרַק הָאוֹתִיּוֹת בִּלְבַד לֹא כָּרְעוּ וְלֹא הִשְׁתַּחֲווּ. כַּאֲשֶׁר הִבַּטְתִּי בִּפְנֵי הַמּוֹשֵׁל רָאִיתִי לְתִמְהוֹנִי הָרַב, וְהִנֵּה הוּא אֶלְחָנָן בְּנֵנוּ. אֲבָל מָה מְאֹד נִבְהַלְתִּי, בִּרְאוֹתִי עַל לוּחַ לִבּוֹ צְלָב גָּדוֹל שֶׁל זָהָב. “אֶלְחָנָן! אֶלְחָנָן!” קָרָאתִי וּדְמָעוֹת פָּרְצוּ מֵעֵינָי. אָז קָם הַמּוֹשֵׁל מִכִּסְּאוֹ, הִשְׁלִיךְ אֶת הַצְּלָב לָאָרֶץ וְנָפַל עַל צַוָּארִי וּנְשָׁקָנִי.

“אַחֲרֵי כֵּן הִקִּיפוּנִי הָאוֹתִיּוֹת וְהֶחֱזִירוּנִי לְמָגֶנְצָא. וּפֹה מָצָאתִי בְּשַׁעַר הָעִיר כִּסֵּא גָּדוֹל, אֲשֶׁר בְּשִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם מַעֲלוֹת יַעֲלוּ עָלָיו, אֵין זֹאת כִּי תַּבְנִיתוֹ כְּתַבְנִית הַכִּסֵּא, אֲשֶׁר עָלָיו יָשַׁב שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ. עַל כָּל מַעֲלָה וּמַעֲלָה עָמְדוּ אַרְיוֹת־זָהָב, וּמַרְאֵיהֶם נוֹרָא הוֹד, וְנִשְׁרֵי־זָהָב בִּכְנָפַיִם פְּרוּשׂוֹת. וְאֶלְחָנָן הֵסִיר אֶת כֶּתֶר־הַזָּהָב מֵעַל רֹאשׁוֹ וְהִשְׁלִיכוֹ אֶל נָהָר הָרֵינוּס. אַחֲרֵי כֵּן נָשָׂא אֶת רַגְלָיו וְעָלָה עַל הַכִּסֵּא, וְהָאֲרָיוֹת לָקְקוּ אֶת כַּפּוֹת יָדָיו, וְהַנְּשָׁרִים נָפְלוּ לְרַגְלָיו. וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ לְרֹאשׁ הַכִּסֵּא הִקִּיפוּהוּ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, וּמַלְאָךְ אֶחָד נָתָן עַל רֹאשׁוֹ כֶּתֶר עָשׂוּי מִקַּרְנֵי אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, וְכָל הַמַּלְאָכִים שָׁרוּ: “כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ, אֲשֶׁר מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים חָפֵץ בִּיקָרוֹ!” – בָּרֶגַע הַזֶּה הֲקִיצוֹתִי, אֲבָל זָכַרְתִּי אֶת כָּל הַחֲלוֹם כֻּלּוֹ בָּרוּר הֵיטֵב. וְעַתָּה הַאֲמִינִי נָא, חֶמְדָּתִי, כִּי אֶלְחָנָן יָקוּם מֵחָלְיוֹ וְיִזְכֶּה לַעֲלוֹת לִגְדוּלָה”.

“מִי יִתֵּן וְהָיָה כִּדְבָרֶיךָ”, אָמְרָה הָאֵם וְהִבִּיטָה עַל הַיֶּלֶד, אֲשֶׁר שָׁכַב עַתָּה בְּשַׁלְוָה גְּמוּרָה, וּכְפִי הַנִּרְאֶה עֲרָבָה לוֹ שְׁנָתוֹ.

בַּבֹּקֶר הֵקִיץ הַיֶּלֶד מִשְּׁנָתוֹ, וְכַאֲשֶׁר בָּא הָרוֹפֵא רַבִּי נָתָן וְאָחַז בְּיָד הַיֶּלֶד, קָרָא בְּשִׂמְחָה:

“בָּרוּךְ רוֹפֵא חוֹלִים! הַסַּכָּנָה עָבְרָה, וּמֵעַתָּה אֵין עוֹד שׁוּם חֲשָׁשׁ לְחַיֵּי הַיֶּלֶד!”.

 

ד. גְּנֵבַת אָדָם    🔗

עוֹד כַּמָּה יָמִים נִשְׁאַר אֶלְחָנָן שׁוֹכֵב בְּמִטָּתוֹ, מֵחֲמַת רֹב חֻלְשָׁתוֹ, וּמַרְגָּרִיטָה הוֹסִיפָה לְטַפֵּל בּוֹ וּלְשָׁרְתֵהוּ בְּאַהֲבָה רַבָּה. אָכֵן, עַיִן בּוֹחֶנֶת יָכְלָה לְהַכִּיר בָּהּ שִׁנוּי כַּבִּיר, כִּי עַתָּה עָשְׂתָה אֶת מַעֲשֶׂיהָ מִתּוֹךְ קִנְאָה דָּתִית חֲזָקָה, וּמְאֹד מְאֹד הִתְרַגְּזָה בָּעֵת אֲשֶׁר נִגְּשׁוּ אֶל הַיֶּלֶד הוֹרָיו אוֹ קְרוֹבָיו. אָמְנָם אֵם הַיֶּלֶד הִרְגִּישָׁה בָּזֶה, אֲבָל הִיא חָשְׁבָה, כִּי הַמְּשָׁרֶתֶת הַזְּקֵנָה וְהַנֶּאֱמָנָה נֶעֶשְׂתָה מְרֻגָּזָה וַעֲצַבֶּיהָ רָפוּ מֵרֹב עֲבוֹדָה, אֲשֶׁר עָבְדָה לְשָׁרֵת אֶת הַיֶּלֶד הַחוֹלֶה יוֹמָם וָלַיְלָה.

וְאוּלָם הַסִּבָּה הָאֲמִתִּית לְהִתְנַהֲגוּתָהּ הָיְתָה אַחֶרֶת לְגַמְרֵי. כַּאֲשֶׁר שָׁפְכָה בְּאוֹתוֹ יוֹם רִאשׁוֹן אֶת לִבָּהּ לִפְנֵי הַכֹּהֵן וְהִבִּיעָה אֶת צַעֲרָהּ, עַל כִּי הַיֶּלֶד הָאָהוּב עָלֶיהָ הוֹלֵךְ לָמוּת, וְהוּא לֹא יִזְכֶּה גַּם לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, מִשּׁוּם שֶׁהוּא יְהוּדִי, יָעַץ אוֹתָהּ הַכֹּהֵן לְהַצִּיל אֶת נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד מִיסוּרֵי הַגֵּיהִנֹם בָּזֶה, שֶׁתַּכְנִיסֵהוּ תַּחַת כַּנְפֵי הַדָּת הַנּוֹצְרִית. הָעֵצָה הַזֹּאת מָצְאָה חֵן רַב בְּעֵינֵי מַרְגָּרִיטָה, וּמֵאָז לֹא חָדְלָה לְחַבֵּל תַּחְבּוּלוֹת, אֵיךְ לִגְנֹב אֶת הַיֶּלֶד מִבֵּית הוֹרָיו וּלְגַדְּלֵהוּ בַּדָּת הַנּוֹצְרִית.

וְהִנֵּה הִגִּיעַ חַג רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְכָל אַנְשֵׁי הַבַּיִת הָלְכוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת לִשְׁמֹעַ קוֹל שׁוֹפָר, וְרַק אֶלְחָנָן לְבַדּוֹ נִשְׁאַר בַּבַּיִת עִם מַרְגָּרִיטָה, כִּי עוֹד חַלָּשׁ הָיָה יוֹתֵר מִכְּדֵי לָקוּם עַל רַגְלָיו. וּמַרְגָּרִיטָה הָיְתָה נְכוֹנָה לְיוֹם זֶה, וּמֵרֹאשׁ נִדְבְּרָה עִם אֲנָשִׁים, שְׁלִיחֵי הַכֹּהֵן תּוֹמָס, וְהֵם בָּאוּ בְּשָׁעָה זוֹ אֶל הַבַּיִת, חָטְפוּ אֶת הַיֶּלֶד הַנִּבְהָל, שָׂמוּ אוֹתוֹ בְּשַׂק וְסָגְרוּ אֶת פִּיו לְבַל יוּכַל לִצְעֹק וְלִקְרֹא לְעֶזְרָה, וּמִהֲרוּ לָצֵאת כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאוּ, וּמַרְגָּרִיטָה סָגְרָה אַחֲרֵיהֶם אֶת הַדָּלֶת.

וְאוּלָם מִיָּד כְּשֶׁנַּעֲשָׂה מַעֲשֶׂי הַפֶּשַׁע הָאָיֹם הַזֶּה, הִתְחָרְטָה הַמְּשָׁרֶתֶת הַזְּקֵנָה בְּלִבָּהּ וְהֵבִינָה, כִּי עָשְׂתָה מַעֲשֶׂה רַע מְאֹד. הִיא נָפְלָה לָאָרֶץ וְהֵחֵלָה לִבְכּוֹת וּלְהִתְיַפֵּחַ וּלְקַלֵּל אֶת יוֹמָהּ, וְלַשָּׁוְא נִסְּתָה לְנַחֵם אֶת עַצְמָהּ בָּזֶה, כִּי הִצִּילָה אֶת הַיֶּלֶד מִגֵּיהִנֹּם. הִיא סָפְקְָה אֶת כַּפֶּיהָ, מָרְטָה אֶת לְחַיֶּיהָ וְתָלְשָׁה אֶת שְׂעָרוֹת רֹאשָׁהּ, וְקוֹל בִּכְיָהּ הָלַךְ הָלוֹךְ וְגָדוֹל.

בֵּינְתַיִם שָׁבוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאִשְׁתּוֹ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, וְהִנֵּה מַרְגָּרִיטָה שׁוֹכֶבֶת עַל הָרִצְפָּה, רֹאשָׁהּ פָּרוּעַ וּפָנֶיהָ שׁוֹתְתִים דָּם.

“קוּמִי, מַרְגָּרִיטָה!” קָרְאוּ אֵלֶיהָ. “לָמָּה תִּבְכִּי וְלָמָּה תִּשְׁכְּבִי עַל הָאָרֶץ? וְאַיֵּה אֶלְחָנָן בְּנֵנוּ?”.

וְאוּלָם מַרְגָּרִיטָה לֹא קָמָה מִן הָאָרֶץ וְלֹא עָנְתָה דָּבָר, כִּי אִם הוֹסִיפָה לִבְכּוֹת וּלְהִתְיַפֵּחַ וּלְהִתְנַהֵג כִּמְשֻׁגָּעָה. אָז צִוָּה רַבִּי שִׁמְעוֹן לִקְרֹא לְרוֹפֵא, וּבֵין כֹּה עָבָר הוּא וְאִשְׁתּוֹ בְּכָל פִּנּוֹת הַבַּיִת וְקָרְאוּ: “אֶלְחָנָן! אֶלְחָנָן!” וְאֵין קוֹל וְאֵין קָשֶׁב. הָרוֹפֵא בָּא, וְכַאֲשֶׁר בָּדַק אֶת מַרְגָּרִיטָה מָצָא, כִּי חוֹלָה הִיא בְּמַחֲלָה קָשָׁה, וְעַל פִּי מִצְוָתוֹ הִשְׁכִּיבוּהָ בַּמִּטָּה. וְאַנְשֵׁי הַבַּיִת הוֹסִיפוּ לְבַקֵּשׁ אֶת הַיֶּלֶד הָאוֹבֵד, אֲבָל כָּל עֲמָלָם הָיָה לַשָּׁוְא.

עַד מְהֵרָה הִתְפַּשְּׁטָה הַשְּׁמוּעָה בְּכָל הָעִיר, וְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר עָזְרוּ לְבַקֵּשׁ אֶת הַיֶּלֶד, אַךְ הוּא נֶעֱלַם וְעִקְבוֹתָיו לֹא נוֹדָעוּ. אַחַת הָיְתָה מַרְגָּרִיטָה, אֲשֶׁר יָדְעָה אֶת הַסּוֹד, אֲבָל מִפִּיהָ לֹא יָכְלוּ לְהַצִּיל דָּבָר, כִּי דַּעְתָּהּ נִטְרְפָה עָלֶיהָ, וְעַל כָּל הַשְּׁאֵלוֹת, אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ אוֹתָהּ, גִּמְגְּמָה בִּלְשׁוֹנָהּ דְּבָרִים בִּלְתִּי מוּבָנִים, וְעַד מְהֵרָה נֶאֶלְמָה, כִּי כָּבְדָה עָלֶיהָ מַחֲלָתָהּ.

וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי שֶׁל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַקָּהָל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת לַפִּיּוּט הֶחָדָשׁ, אֲשֶׁר חִבֵּר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְהַחַזָּן הִתְחִיל לִקְרֹא: “אֶל חָנַן נַחֲלָתוֹ בְּנֹעַם לְהַשְׁפַּר”. גָּעָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּבְכִי, וְאִתּוֹ יַחַד בָּכָה כָּל הַקָּהָל הַמִּשְׁתַּתֵּף בְּצַעֲרוֹ הַגָּדוֹל. וּבְעֶזְרַת־הַנָּשִׁים הִתְעַלְּפָה לֵאָה אִשְׁתּוֹ, וְרַק בְּרֹב עָמָל הִצְלִיחוּ לְהָשִׁיב אֶת רוּחָהּ בְּקִרְבָּהּ, וַתֵּרֶב בַּיּוֹם הַהוּא הַיְלָלָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת גַּם בֵּין הַגְּבָרִים וְגַם בֵּין הַנָּשִׁים.

וְאוּלָם אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה הִבְלִיג רַבִּי שִׁמְעוֹן עַל צַעֲרוֹ וַיְנַחֵם גַּם אֶת אִשְׁתּוֹ. רֹב צִדְקָתוֹ וְגֹדֶל בִּטְחוֹנוֹ בֵּאלֹהִים נָתְנוּ עֹז בְּנַפְשׁוֹ לָשֵׂאת בְּאֹמֶץ־לֵב אֶת הָאָסוֹן הַנּוֹרָא הַזֶּה. וְאִשְׁתּוֹ, אֲשֶׁר בַּעֲלָהּ הָיָה לָהּ תָּמִיד לְמוֹפֵת, לָמְדָה מִמֶּנּוּ וּבִרְבוֹת הַיָּמִים הִתְנַחֲמָה גַּם הִיא.

 

ה. בֵּין כְּמָרִים    🔗

לְפִי מִצְוַת הַכֹּמֶר תּוֹמָס הוּבָא אֶלְחָנָן לְאַחַת הַמִּנְזָרוֹת. וְאוּלָם הַיֶּלֶד הָיָה נִרְעָשׁ וְנִבְהַל מְאֹד, בִּרְאוֹתוֹ עַל סְבִיבָיו אֶת הַנְּזִירִים הַנּוֹצְרִים בְּתִלְבָּשְׁתָּם הַמְּשֻׁנָּה, וְהוּא בָּכָה מָרָה וְלֹא חָדַל לִקְרֹא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ. וּבַאֲשֶׁר עוֹד הָיָה חַלָּשׁ מְאֹד מִמַּחֲלָתוֹ, אֲשֶׁר עוֹד לֹא נִרְפָּא מִמֶּנָּה כָּלִיל, הִתְגַּבְּרָה עָלָיו הַמַּחֲלָה שֵׁנִית, עַד כִּי אָבְדָה בִּינָתוֹ.

אָז צִוָּה הַכֹּמֶר תּוֹמָס לַהֲבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ, וְשָׁם צִוָּה עַל מְשָׁרְתָיו לְטַפֵּל בַּחוֹלֶה וְלִשְׁמוֹר עָלָיו יוֹמָם וָלַיְלָה, גַּם קָרָא לָרוֹפְאִים, אֲשֶׁר עָשׂוּ כָּל מָה שֶׁהָיָה בִּיכָלְתָּם לְרַפֵּא אֶת הַחוֹלֶה, עַד אֲשֶׁר הֵחֵל הַיֶּלֶד שׁוּב לְהֵרָפֵא, וְאַחֲרֵי עֲבוֹר יָמִים רַבִּים שָׁב לְאֵיתָנוֹ.

וְאוּלָם הַפַּעַם קָרָה אוֹתוֹ מִקְרֶה מוּזָר מְאֹד, אֲשֶׁר יִקְרֶה לִפְעָמִים אֶת אִישׁ, אֲשֶׁר מַחֲלָה קָשָׁה אוֹ צָרָה גְּדוֹלָה עָבְרָה עָלָיו: הוּא שָׁכַח אֶת כָּל עֲבָרוֹ וְלֹא זָכַר עוֹד מְאוּמָה מִכָּל חַיָּיו עַד הָרֶגַע שֶׁשָּׁבָה אֵלָיו בִּינָתוֹ. בְּכָל אֲשֶׁר רָאָה וְשָׁמַע עַתָּה עַל סְבִיבָיו לֹא הָיָה שׁוּם דָּבָר, אֲשֶׁר יְהִי עָלוּל לְהַזְכִּירֵהוּ אֶת חַיָּיו בְּבֵית הוֹרָיו, וַאֲפִילוּ אֶת שְׁמוֹ “אֶלְחָנָן” לֹא הוֹסִיף עוֹד לִשְׁמֹעַ, כִּי תּוֹמָס קָרָא לוֹ עַתָּה בְּשֵׁם חָדָשׁ: פֶלִיקְס.

וְהַכֹּמֶר תּוֹמָס הָיָה עָרוּם מְאֹד וְהֵבִין, כִּי עָלָיו לְהִתְנַהֵג עִם הַיֶּלֶד בְּרַחֲמִים רַבִּים, וְגַם מָצָא הַיֶּלֶד חֵן רַב בְּעֵינָיו, עַד אֲשֶׁר אָהַב אוֹתוֹ בְּלֵב תָּמִים, וְלָכֵן הִשְׁתַּדֵּל לְהֵיטִיב לוֹ בְּכָל אֲשֶׁר יָכֹל וּלְהַרְאוֹת לוֹ חִבָּה יְתֵרָה, וּבָזֶה קָנָה אֶת לֵב הַיֶּלֶד לֶאֱהוֹב אוֹתוֹ גַּם הוּא, וְנַפְשׁוֹ דָבְקָה בּוֹ, כִּי כְּכָל יֶלֶד הָיָה גַּם הוּא זָקוּק לְאַהֲבַת אֵם וְרַחֲמֵי אָב.

וְכַאֲשֶׁר גָּדַל פֶלִיקְס מָסַר אוֹתוֹ תּוֹמָס לְבֵית־הַסֵּפֶר אֲשֶׁר בַּמִּנְזָרָה בָּעִיר בַּמְבֶּרְג, וְגַם שָׁם מָצָא חֵן בְּעֵינֵי כָּל רוֹאָיו וְהָיָה אָהוּב עַל אַנְשֵׁי הַבַּיִת וְגַם עַל מוֹרָיו, אֲשֶׁר לִמְּדוּהוּ דַּעַת וְתוֹרַת הַנּוֹצְרִים. וּפֶלִיקְס הִצְטַיֵּן בְּכִשְׁרוֹנוֹת כַּבִּירִים, בִּתְפִיסָה מְהִירָה וּבְכֹחַ זִכָּרוֹן מַפְלִיא, וּבְמֶשֶׁךְ זְמַן קָצָר לָמַד בְּנָקֵל אֶת כָּל הַיְדִיעוֹת וְהַתּוֹרוֹת, אֲשֶׁר יָדְעוּ מוֹרָיו לְלַמְּדוֹ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁפְּעָמִים רַבּוֹת שָׁאַל אֶת מוֹרָיו שְׁאֵלוֹת, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ לְהָשִׁיב לוֹ עֲלֵיהֶן. כַּאֲשֶׁר מָלְאוּ לוֹ שֶׁבַע שָׁנִים יָדַע אֶת הַלָּשׁוֹן הָרוֹמִית עַל בֻּרְיָהּ, וְהָיָה מְדַבֵּר וְכוֹתֵב בְּלָשׁוֹן זוֹ בְּלִי מִשְׁגֶּה, וְיוֹתֵר לֹא יָדְעוּ עוֹד מוֹרָיו לְלַמְּדוֹ.

וְתוֹמָס מְחַנְּכוֹ וְאֶפִּיטְרוֹפְּסוֹ הִתְגָּאָה מְאֹד בְּיֶלֶד־פְּלָאִים כָּזֶה, וְלָכֵן הֱבִיאָהוּ לְרוֹמָא, אֲבָל גַּם פֹּה מִהֵר פֶלִיקְס לִלְמֹד אֶת כָּל הַתּוֹרוֹת אֲשֶׁר לִמְּדוּהוּ מוֹרָיו, וְעַד מְהֵרָה עָבַר עֲלֵיהֶם בִּידִיעוֹתָיו, עַד אֲשֶׁר הָיָה לְפֶלֶא בְּעֵינֵי כֹּל. וְהַשְּׁמוּעָה עַל אֹדוֹת הַיֶּלֶד הַנִּפְלָא הִגִּיעָה עַד אָזְנֵי הָאַפִּיפִיּוֹר, אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לִרְאוֹת אוֹתוֹ, וְכַאֲשֶׁר הִצִּיגוּהוּ לְפָנָיו, מָצָא פֶלִיקְס חֵן רַב בְּעֵינָיו גַּם בִּיפִי תָּאֲרוֹ וְגַם בְּכֹחַ בִּינָתוֹ הָרְחָבָה, עַד אֲשֶׁר דָּרַשׁ הָאַפִּיפִיּוֹר לְהַשְׁאִירוֹ עַל יָדוֹ, וְהוּא בְּעַצְמוֹ הָיָה לְמוֹרוֹ.

בַּיָּמִים הַהֵם וְשִׁלְטוֹן הָאַפִּיפִיּוֹר הָיָה בִּלְתִּי מֻגְּבָּל, וְהוּא הָיָה עֶלְיוֹן גַּם עַל מְלָאכִים גְּדוֹלִים וְאַדִּירִים, אֲשֶׁר נִשְׁמְעוּ לוֹ וְנִכְנְעוּ לְפָנָיו, כִּי הָיָה כֹּחוֹ רַב לְהַחֲרִים אוֹתָם וּלְהוֹרִידָם מִכִּסְאוֹתָם.

וּבַחֲצַר הָאַפִּיפִיּוֹר אֲלֶכְּסַנְדֶּר הַשֵּׁנִי הָיָה אָז הַכֹּמֶר הִילְדֶּבְּרַנְד, אִישׁ רוֹדֵף כָּבוֹד, וְהוּא הָיָה אָהוּב עַל הָאַפִּיפִיּוֹר, אֲשֶׁר גִּדַּל אוֹתוֹ וַיְנַשְּׂאֵהוּ עַל כֹּל שָׂרָיו וְחַשְׁמַנָּיו. וְכַאֲשֶׁר רָאָה הִילְדֶּבְּרַנְד אֶת פֶלִיקְס, לְקָחָהוּ לוֹ לְחַנְּכוֹ לְפִי רוּחוֹ, כִּי הוּא רָאָה וְהֵבִין, כִּי כַּאֲשֶׁר יִגְדַּל הַנַּעַר יוּכַל לִהְיוֹת לוֹ לְתוֹעֶלֶת רַבָּה בְּרֹחָב בִּינָתוֹ וּבְכִשְׁרוֹנוֹתָיו הָעֲצוּמִים, וְהוּא יוּכַל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְבַצֵּעַ בְּעֶזְרָתוֹ אֶת מְזִּמּוֹתָיו. וְכֹה גָּדַל פֶלִיקְס בַּחֲצַר הָאַפִּיפִיּוֹר וַיִלְמַד וַיִּקְנֶה לוֹ חָכְמָה וָדַעַת הַרְבֵּה מְאֹד. כַּאֲשֶׁר מָלְאוּ לוֹ שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֶה שָׁנָה, מֵת הָאַפִּיפִיּוֹר אֲלֶכְּסַנְדֶר הַשֵּׁנִי, וְעַל כִּסְאוֹ עָלָה הִילְדֶּבְּרַנְד, אֲשֶׁר נִקְרָא מֵעַתָּה גְּרֵגוֹרִיּוּס הַשְּׁבִיעִי, וְהָעֶלֶם פֶלִיקְס הָיָה אֲהוּבוֹ וִידִיד נַפְשׁוֹ וְיוֹעֲצוֹ הַנֶּאֱמָן.

וְעַתָּה, כַּאֲשֶׁר הָיָה הִילְדֶּבְּרַנְד לְאַפִּיפִיּוֹר, חָפֵץ לְהַשִּׂיג אֶת מַטְּרָתוֹ, אֲשֶׁר אֵלֶיהָ שָׁאַף כֹּל יָמָיו, וְהִיא: לְהוֹצִיא פְּקֻדָּה כִּי הָאַפִּיפִיּוֹר, אֲשֶׁר יְכַבְּדוּהוּ בִּכָבוֹד אֱלֹהִים, יִהְיֶה הַשּׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן לֹא רַק בְּעִנְיְנֵי הַדָּת, כִּי אִם גַּם בְּעִנְיְנֵי הַמְּדִינָה. לְשֵׁם זֶה הָיָה זָקוּק לְבַעֲלֵי־בְּרִית בְּכָל הָאֲרָצוֹת, וְהוּא הֵבִין, כִּי אֶת אֵלֶּה יִמְצָא בַּהֲמוֹן הַכְּמָרִים הָרַבִּים, אֲשֶׁר הַשְׁפָּעָתָם עַל הָעָם הָיְתָה כַּבִּירָה מְאֹד. וְאוּלָם בַּיָּמִים הָהֵם הָיוּ עוֹד הַכְּמָרִים בַּעֲלֵי אִשָּׁה וּבָנִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה עָמְדוּ בִּקְשָׁרִים וּבְקִרְבַת־מִשְׁפָּחָה עִם כַּמָּה מִמִּשְׁפְּחוֹת הָאֲצִילִים. וְהָיוּ תְּלוּיִים בְּחֶסֶד מוֹשְׁלִים וּמְלָכִים, וּבָרוּר הָיָה בְּעֵינֵי גְּרֵגוֹרִיּוּס, כִּי לֹא כָּל הַכְּמָרִים כֻּלָּם יֵאוֹתוּ לְהִתְמַכֵּר לוֹ בְּכָל לִבָּם וְנַפְשָׁם. וְלָכֵן בִּקֵּשׁ וּמָצָא תַּחְבּוּלָה, לְהוֹצִיא פְּקֻדָּה הָאוֹסֶרֶת עַל כָּל הַכְּמָרִים לָשֵׂאת לָהֶם נָשִׁים וּלְהוֹלִיד בָּנִים, לְמַעַן יִהְיוּ פְּרוּשִׁים מִן הָעוֹלָם וְלֹא יִהְיוּ קְשׁוּרִים בִּלְתִּי אִם בַּכְּנֵסִיָּה הַנּוֹצְרִית, וְכָכָה יִהְיוּ לְעֵדָה מֻבְדָּלָה, מַחֲנֶה גָּדוֹל וְעָצוּם הָעוֹבֵד אֶת הָאַפִּיפִיּוֹר וּמְמַלֵּא אֶת רְצוֹנוֹ בְּכָל דָּבָר.

הַגְּזֵרָה הַזֹּאת עוֹרְרָה רַעַשׁ גָּדוֹל בָּעוֹלָם. כְּמָרִים רַבִּים נֶאֶלְצוּ לְהִפָּרֵד מִנְּשֵׁיהֶם אוֹ לְהִסְתַּלֵּק מִכְּהֻנָּתָם. בְּכַמָּה אֲרָצוֹת, וּבְיִחוּד בְּגֶרְמַנִּיָה, גָּדְלָה מְאֹד הִתְמַרְמְרוּת הָעָם עַל הַגְּזֵרָה הַקָּשָׁה הַזֹּאת. אֲבָל הָאַפִּיפִיּוֹר גְּרֶגוֹרִיּוּס לֹא שָׂם לֵב לִתְלוּנוֹת הָעָם, וּבָחַר לוֹ מִבֵּין אַנְשֵׁי בְרִיתוֹ אֶת הֶחָרוּצִים וְהַפִּקְחִים שֶׁבָּהֶם, וְאוֹתָם שָׁלַח לַאֲרָצוֹת שׁוֹנוֹת, לְהַשְׁקִיט אֶת הָעָם וּלְאַשֵּׁר וּלְקַיֵּם אֶת גְּזֵרָתוֹ.

וְיַעַן כִּי בְגֶרְמַנְּיָּה רָבְתָה הִתְמַרְמְרוּת הָעָם יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּכָל אֶרֶץ אַחֶרֶת, לָכֵן בָּחַר גְּרֵגוֹרִיּוּס אֶת פֶלִיקְס, הֶחָרוּץ וְהֶחָכָם בְּכָל אֲנָשָׁיו לְשָׁלְחוֹ לְגֶרְמַנְּיָה, לְהַשְׁקִיט אֶת הָעָם וּלְהַשְׁפִּיעַ עַל כֹּהֲנֶיהָ לְהִכָּנַע וּלְהִשָּׁמַעַ לִפְקֻדַּת הָאַפִּיפִיּוֹר.

 

ו. מֵחַיִל אֶל חָיִל    🔗

וְאָמְנָם לֹא טָעָה הָאַפִּיפִיּוֹר בְּמִשְׁפָּטוֹ עַל פֶלִיקְס אֲהוּבוֹ. הוּא הִצְלִיחַ בִּשְׁלִיחוּתוֹ עַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב. חָכְמָתוֹ וְכִשְׁרוֹנוֹתָיו עָמְדוּ לוֹ לְהַרְגִּיעַ בְּכָל מָקוֹם אֶת הָרוּחוֹת הַסּוֹעֲרוֹת. עַד מְהֵרָה יָצָא שְׁמוֹ לִתְהִלָּה בְּכָל הָאָרֶץ, וּבְכָל מָקוֹם חִכּוּ הַבִּישׁוֹפִים לְבוֹאוֹ בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם. בְּכָל עִיר וָעִיר הִקְהִיל אֶת כָּל הַכְּמָרִים וְיָדַע לְתָאֵר לִפְנֵיהֶם אֶת פְּקֻדַּת הָאַפִּיפִיּוֹר, כִּי כָּל כַּוָּנָתָהּ אֵינָהּ אֶלָּא לְטוֹבָתָם וּלְאָשְּׁרָם, עַד אֲשֶׁר לְשֵׁמַע דְּבָרָיו נוֹכְחוּ כֻּלָּם, כִּי אֵין טוֹב לָהֶם בִּלְתִּי אִם לְהִשָּׁמַע לָאַפִּיפִיּוֹר וּלְהִנָּזֵר מֵהַבְלֵי הָעוֹלָם וּמִן הַתַּאֲווֹת הָאַרְצִיּוֹת.

בִּקְצָרָה, פֶלִיקְס הִשִּׂיג אֶת מַטְרָתוֹ עוֹד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר פִּלֵּל בְּעַצְמוֹ. כַּמָּה מִן הַכְּמָרִים, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת נְאוּמָיו הַנִּשְׂגָּבִים, שָׁלְחוּ אֶל הָאַפִּיפִיּוֹר מִכְתְּבֵי תּוֹדָה, וּבָהֶם הִלְּלוּ מְאֹד אֶת פֶלִיקְס וּפְעֻלָּתוֹ, וְשֵׁם פֶלִיקְס נִתְעַלָּה עוֹד יוֹתֵר בְּעֵינֵי הָאַפִּיפִיּוֹר, וְהוּא יָדַע לְהַעֲרִיךְ אֶת עֶרְכּוֹ וּלְשַׁלֵּם לוֹ כִּגְמוּלוֹ. עוֹד בִּימֵי נְסִיעָתוֹ הֶעֱלָהוּ כַּמָּה מַעֲלוֹת בְּמַדְרְגוֹת הַכְּהֻנָּה. בִּהְיוֹתוֹ בְּלַנְדְּהוּט הִצִּיעוּ לְפָנָיו אֶת מִשְׂרַת הַבִּישׁוֹף אַחֲרֵי אֲשֶׁר יִגְמוֹר אֶת נְסִיעָתוֹ. וְכַעֲבֹר שְׁתֵּי שָׁנִים, בִּהְיוֹתוֹ בִּטְרִיֶר, הוֹדִיעוּהוּ, כִּי בָחֲרוּ בּוֹ לְהַעֲלוֹתוֹ לְמַעֲלַת אַרְכִיבִּישׁוֹף. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית, בְּעֵת הֱיוֹתוֹ בִּבְּרוֹנְשׁוַיג, שָׁלַח לוֹ הָאַפִּיפִיּוֹר אֶת מִצְנֶפֶת הַחַשְׁמַנִּים וְהוֹדִיעָהוּ, כִּי הֶעֱלָהוּ לְמַעֲלַת חַשְׁמָן (קַרְדִינַל).

הַכֹּמֶר הַצָּעִיר הַזֶּה, אֲשֶׁר הָיָה עַתָּה בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, עָלָה לְמַעֲלָה גְבוֹהָה כָּזוֹ, אֲשֶׁר רַק מְעַטִּים מִבֵּין הַכְּמָרִים הַיְּשִׁישִׁים יִזְכּוּ לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ. הַבִּישׁוֹף מֵרֶגֶנְסְבּוּרְג חִכָּה בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם לְבוֹאוֹ, כִּי בָּעֵת הַהִיא וְהַקֵּיסָר הַינְרִיךְ הָרְבִיעִי הִתְעוֹדֵד מִשִּׁפְלוּתוֹ, אָסַף אֶת כָּל חֵילוֹ וְנִצַּח אֶת מִתְנַגְּדוֹ הַקֵּיסָר רוּדוֹלְף מְשְּׁוֵדִיָּה. וּבַאֲשֶׁר הַקֵּיסָר הַינְרִיךְ הָיָה שׂוֹנֵא לָאַפִּיפִיּוֹר גְּרֵגוֹרִיּוּס חָשְׁשׁוּ רַבִּים מֵאוֹהֲבֵי הָאַפִּיפִיּוֹר, כִּי עַתָּה הִנֵּה יָבֹא הַקֵּץ לְמֶמְשַׁלְתּוֹ וּגְדֻלָּתוֹ, וְלָכֵן הִתְאַסְּפוּ כֻּלָּם בְּרֶגֶּנְסְבּוּרְג לְהִוָּעֵץ עַל הַדָּבָר הַזֶּה.

קָרוֹב לָעִיר רֶגֶּנְסְבּוּרְג נֶעֶצְרָה פִּתְאֹם מִרְכֶּבֶת הַחַשְׁמָן, כִּי יְהוּדִי אֶחָד הִתְנַפֵּל בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ לְרַגְלֵי הַסּוּסִים. פֶלִיקְס צִוָּה לְהַעֲמִידֵהוּ לְפָנָיו.

“הַצֵּל אֶת בִּתִּי, אָדוֹן נַעֲלֶה!” קָרָא הַיְּהוּדִי כְּמִתְיָאֵשׁ. “שְׁמִי מְשֻׁלָּם וַאֲנִי מִתְגּוֹרֵר בְּרֶגֶּנְסְבּוּרְג. בְּדַרְכִּי לְבַּמְבֶּרְג הִתְנַפְּלוּ עָלַי עַבְדֵי הָאַבִּיר מֵרוֹטֶנְפֶלְס, שָׁלְלוּ מִמֶּנִּי אֶת כָּל רְכוּשִׁי וְגַם אֶת בִּתִּי לָקְחוּ. אֲהָהּ, אָדוֹן וּמוֹשִׁיעַ, רַחֵם, רַחֵם עָלָי! זֶה כַּחֲצִי שָׁנָה אֲנִי מְבַקֵּשׁ עֶזְרָה, אֲבָל לַשָּׁוְא. וְהִנֵּה שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים עָלֶיךָ, כִּי רַב חֶסֶד אַתָּה, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּעִיר לֹא יָכֹלְתִּי לְדַבֵּר אִתְּךָ, כִּי לֹא נְתָנוּנִי לְהִתְיַצֵּב לְפָנֶיךָ, לָכֵן חִכִּיתִי לְךָ פֹּה. אָנָּא, אָדוֹן וְרַב חֶסֶד, יִכָּמְרוּ נָא רַחֲמֶיךָ עַל אָב אֻמְלָל כָּמוֹנִי הַיּוֹם!”

פֶלִיקְס הֶעֱלָהוּ עַל מֶרְכַּבְתּוֹ, וּמְשֻׁלָּם סִפֶּר לוֹ אֶת כָּל פְּרָטֵי הַמִּקְרֶה. הָאַבִּיר מֵרוֹטֶנְפֶלְס הָיָה מִבַּעֲלֵי בְּרִיתוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר הַינְרִיךְ, וְתַכְלִית שִׂנְאָה שָׂנֵא אֶת הַבִּישׁוֹף מֵרֶגֶּנְסְבּוּרְג, אֲשֶׁר לוֹ הָיוּ מְשֻׁעְבָּדִים יְהוּדֵי הַמְּדִינָה הַהִיא, וְלָכֵן הִשְׁתַּדֵּל לְהָרַע לָהֶם בְּכָל אֲשֶׁר יָכֹל.

וְאוּלָם פֶלִיקְס הָיָה עָסוּק מְאֹד בַּעֲבוֹדָה אַחֶרֶת, וְעַל כֵּן לֹא יָכֹל עַתָּה לְהַצִּיל אֶת בַּת הַיְּהוּדִי, אֲבָל הוּא הִבְטִיחָהוּ לְהַצִּילָהּ מִידֵי הָאַבִּיר הָרָשָׁע אִם אַךְ תִּהְיֶה הַיְּכֹלֶת בְּיָדוֹ.

וּבְרֶגֶּנְסְבּוּרְג הִתְקַבְּצוּ כְּמָרִים וְכַמָּה מִן הַשָּׂרִים וְהָרוֹזְנִים, אֲשֶׁר לִבָּם לֹא הָלַךְ אַחֲרֵי הַקֵּיסָר, וּפֶלִיקְס נָשָׂא לִפְנֵיהֶם נְאוּם גָּדוֹל בִּדְבָרִים נִמְלָצִים וְנִשְׂגָּבִים וְהִלְהִיב אֶת לִבָּם לַעֲמֹד לְצַד הָאַפִּיפִיּוֹר וְלִתְמוֹךְ בּוֹ. וּדְבָרָיו פָּעֲלוּ פְּעֻלָּה רַבָּה, וְכַאֲשֶׁר שָׁב הַקֵּיסָר לְגֶרְמַנִּיָה, הִתְקוֹמֵם כָּל הָעָם וּמָרַד בּוֹ. צִבְאוֹת הַקֵּיסָר נֶהֶרְגוּ אוֹ נִפְזְרוּ לְכָל רוּחַ, הַמִּבְצָר רוֹטֶנְפֶלְס נֶהֱרַס עַד הַיְסוֹד. וּפֶלִיקְס עַצְמוֹ הֵשִׁיב אֶת הַנַּעֲרָה רָחֵל, בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, אֶל אֲבוֹתֶיהָ הַמְאֻשָּׁרִים.

מֵרֶגֶּנְסְבּוּרְג נָסַע פֶלִיקְס לְבַּמְבֶּרְג, הִיא הָעִיר, אֲשֶׁר בָּהּ חִנְכוּהוּ וְגִדְּלוּהוּ בַּמִנְזָרָה בְּעוֹדוֹ נָעַר. וְעַתָּה הִנֵּה אוֹתוֹ הַנַּעַר הַקָּטָן הָיָה חַשְׁמָן מְהֻלָּל, וְהוּא הָלַךְ לְבַקֵּר אֶת רֹאשׁ הַמִּנְזָרָה, שֶׁהָיָה מוֹרוֹ לְפָנִים, וְהַלָּז קִבֵּל אֶת פָּנָיו בְּשִׂמְחָה רַבָּה. וּלְשִׂמְחַת לֵב כָּל הַכְּמָרִים הוֹאִיל הַחַשְׁמָן פֶלִיקְס לְהַעְתִּיק אֶת מִשְׁכָּנוֹ לְבֵית הַמִּנְזָרָה.

וְאוּלָם, עִם כָּל גָּדְלוֹ וּתְהִלָּתוֹ שֶׁל הַחַשְׁמָן, לֹא יָדַע שַׁלֵו בְּנַפְשׁוֹ. כַּמָּה פְּעָמִים בִּימֵי חַיָּיו שָׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ: “מִי אָנִי? מִי הָיוּ אָבִי וְאִמִּי?” – בְּכָל יְמֵי נְעוּרָיו, מִיּוֹם עָמְדוֹ עַל דַּעְתּוֹ, לֹא יָדַע אַהֲבַת הוֹרִים וְקִרְבַת־מִשְׁפָּחָה. הַאֻמְנָם יֶלֶד אֲסוּפִי הוּא, בֶּן בְּלִי שֵׁם? אוֹ אוּלַי מוֹצָאוֹ מִמִּשְׁפָּחָה מְיֻחֶסֶת, אֲשֶׁר מִשּׁוּם סִבּוֹת יְדוּעוֹת לָהֶם הֻכְרְחוּ לְהִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ בְּכָל יְמֵי נְעוּרָיו. אֲבָל אִם כֵּן, מִי הֵם? וְאֵיפֹה הֵם נִמְצָאִים כַּיּוֹם? וּמָה הִיא הַסִּבָּה, אֲשֶׁר הִכְרִיחָה אוֹתָם לְעָזְבוֹ לְנַפְשׁוֹ?

הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה עִנּוּ אֶת נַפְשׁוֹ וְהֵצִיקוּ לוֹ, וְכַמָּה פְעָמִים בַּלֵּילוֹת נָדְדָה שְׁנָתוֹ מֵעֵינָיו, וְהוּא הִתְהַפֵּךְ מִצַּד אֶל צַד, וְאֶלֶף פְּעָמִים שָׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ: “מִי אָנִי וּמָה מוֹצָאִי?” – וְעַתָּה, כַּאֲשֶׁר יָשַׁב בְּבֵית הַנְּזִירִים, הִזְדַּמֵּן פַּעַם אַחַת עִם רֹאשׁ הַמִּנְזָרָה לְבַדּוֹ בְּחַדְרוֹ, וְהוּא הֶחֱלִיט לַחְקוֹר אוֹתוֹ עַל דְּבַר מוֹצָאוֹ וְתוֹלְדוֹתָיו.

“אָב נִכְבָּד!” אָמַר אֵלָיו. “אֲנִי זוֹכֵר אוֹתְךָ מִימֵי נְעוּרַי, וּבִהְיוֹתִי בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים הֲבִיאוֹתָ אוֹתִי לְרוֹמָא. וַדַּאי אַתָּה יוֹדֵעַ, מִידֵי מִי לְקַחְתָנִי. הַאִם לֹא תּוּכַל לְגַלּוֹת לִי אֶת שְׁמוֹת אוֹתָם הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הֵבִיאוּנִי אוֹ שְׁלָחוּנִי אֶל הַמִּנְזָרָה שֶׁלָךְ?”

“אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה!” הֵשִׁיב לוֹ רֹאשׁ הַמִּנְזָרָה. “כֹּמֶר אֶחָד מֵהָעִיר מַגֶּנְצָא, וּשְׁמוֹ תּוֹמָס, הֱבִיאֲךָ אֵלֵינוּ, וְלֹא הִגִּיד לָנוּ דָבָר עַל אֹדוֹת מוֹצָאֲךָ וּמוֹלַדְתְּךָ, וְגַם אֲנַחְנוּ לֹא שָׁאַלְנוּ אוֹתוֹ דָבָר, כִּי רְגִילִים אָנוּ בְּכָךְ, אֲשֶׁר יָבִיאוּ אֵלֵינוּ יְלָדִים, אֲשֶׁר אֵין אִישׁ מֵאִתָּנוּ יוֹדֵעַ דָּבָר עַל אֹדוֹת מוֹלַדְתָּם וּמוֹצָאָם, וַאֲנַחְנוּ מְגַדְּלִים וּמְחַנְּכִים אוֹתָם לְכֹהֲנִים נִכְבָּדִים. וְאוּלָם אִם תִּשְׁאַל לְדַעְתִּי, הִנֵּה אֶחְשֹׁב, כִּי הִנְּךָ בֵּן לְאָדוֹן נִכְבָּד, אֲשֶׁר חָפֵץ לְהַסְתִּיר אֶת מוֹלַדְתְּךָ, וְאוּלַי בְּאַחַד הַיָּמִים עוֹד יִגָּלֶה לְפָנֶיךָ וִיגַלֶּה לְךָ אֶת סוֹד מוֹצָאֶךָ.”

פְּנֵי הַחַשְׁמָן קָדָרוּ. הוּא חָשַׁב בְּלִבּוֹ: “אִם כֵּן אֵלֵךְ לְמָגֶּנְצָא, לִרְאוֹת אֶת הַכֹּמֶר תּוֹמָס, וְלֹא אַרְפֶּה מִמֶּנּוּ, עַד אִם יְגַלֶּה לִי אֶת הַסּוֹד!”

וְאוּלָם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם נִתְקַבְּלָה יְדִיעָה דְּחוּפָה מֵאֵת הָאַפִּיפִיּוֹר, אֲשֶׁר דָּרַשׁ מִמֶּנּוּ, כִּי יָשׁוּב מִיָּד לְרוֹמָא.

 

ז. עַל כִּסֵּא הָאַפִּיפִיוֹר    🔗

עָבְרוּ עוֹד שָׁנִים אֲחָדוֹת, וְקֵיסָר גֶרְמַנִּיָה הַינְרִיךְ הָרְבִיעִי, אֲשֶׁר הָאַפִּיפִיּוֹר גְּרֶגוֹרִיוּס הִשְׁפִּילָהוּ עַד מְאֹד, הִתְעוֹדֵד שׁוּב וְיָצָא בְּחַיִל גָּדוֹל לְהִלָּחֵם עִם שׂוֹנְאָיו, וְהַפַּעַם הַאִירָה לוֹ הַהַצְלָחָה אֶת פָּנֶיהָ, וְהוּא נָחַל נִצְחוֹנוֹת רַבִּים, וְהָלַךְ הָלוֹךְ וְגָדוֹל, עַד כִּי מָצָא אוֹן בְּנַפְשׁוֹ לָלֶכֶת לְאִיטַלְיָה וְלִלְכּוֹד אֶת הָעִיר רוֹמָא. הָאַפִּיפִיוֹר גְּרֶגוֹרִיוּס הַשְּׁבִיעִי הוּשֵׂם בַּכֶּלֶא, וְעַל רֹאשׁוֹ רִחֲפָה סַכָּנַת־מֶוֶת, לוּלֵא אֶחָד מִבַּעֲלַי־בְרִיתוֹ, אֲשֶׁר הוֹצִיאָהוּ לַחָפְשִׁי בַּסֵּתֶר וְהוֹלִיךְ אוֹתוֹ לְסַלֶּרְנָה, וְשָׁם בִּלָּה אֶת שְׁאֵרִית יְמֵי חַיָּיו.

וְאוּלָם פֶלִיקְס הָיָה מָסוּר לוֹ בְּכָל לִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ, וְגַם עַתָּה בַּצַּר לוֹ לֹא עָזַב אוֹתוֹ, כִּי אִם הָלַךְ אִתּוֹ בַּגּוֹלָה וְנִשְׁאֵר נֶאֱמָן לוֹ עַד יוֹם מוֹתוֹ, אֲשֶׁר לֹא אֵחַר עוֹד לָבוֹא. וְלִפְנֵי מוֹתוֹ אָסַף גְּרֶגוֹרִיוּס אֶת כָּל אוֹהֲבָיו וְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמוֹ אֲשֶׁר נִמְצְאוּ בְּקִרְבָתוֹ, וְהִבִּיעַ לָהֶם אֶת רְצוֹנוֹ הָאַחֲרוֹן, כִּי פֶלִיקְס יַשֵׁב עַל כִּסְאוֹ אַחֲרָיו.

אַחֲרֵי מוֹת גְּרֶגוֹרִיוּס שָׁבוּ הַחַשְׁמַנִּים לְרוֹמָא, וְכַאֲשֶׁר הִתְאַסְּפוּ, כָּרָגִיל, לִבְחוֹר אַפִּיפִיּוֹר חָדָשׁ, מִלְאוּ אֶת בַּקָּשָׁתוֹ הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַמֵּת וּבָחֲרוּ בְּפֶלִיקְס. וּפֶלִיקְס עָלָה עַל כְּסֵא הָאַפִּיפִיּוֹר לִמְלוֹךְ בְּשֵׁם: וִיקְטוֹר הַשְּׁלִישִׁי, וְהוּא צָעִיר לְיָמִים, כִּי עוֹד לֹא מָלְאוּ לוֹ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה.

רְבְבוֹת אֲנָשִׁים הָיוּ חוֹשְׁבִים אֶת עַצְמָם לִמְאֻשָּׁרִים, אִלּוּ זָכוּ לְמִשְׂרָה רָמָה זוֹ! הוּא הִגִּיעַ לַמַּעֲלָה הָעֶלְיוֹנָה בְּמַדְרְגוֹת הַשִּׁלְטוֹן שֶׁל הַדָּת הַנּוֹצְרִית, אֲשֶׁר שָׁלְטָה אָז בְּיָד חֲזָקָה בְּרֹב אַרְצוֹת אֵירוֹפָּה. שָׂרִים וְרוֹזְנִים נָשְׁקוּ אֶת רַגְלָיו, נְסִיכִים וּמְלָכִים נִכְנְעוּ לְפָנָיו, רִבְבוֹת אֲנָשִׁים חָלְקוּ לוֹ כְּבוֹד אֱלֹהִים וְהוּא נִקְרָא בְּפִיהֶם “הָאָב הַקָּדוֹשׁ” – כְּלוּם יֶשׁ לְךָ גְדֻלָּה וְשִׁלְטוֹן וְכָבוֹד גְּדוֹלִים מֵאֵלֶּה?

וְאוּלָם הָאַפִּיפִיּוֹר בְּעַצְמוֹ לֹא הָיָה מְאֻשָּׁר, וּלְהֵפֶךְ, כִּי רֹב יָמָיו וְלֵילוֹתָיו הִתְעַנָּה בִיסוּרִים קָשִׁים מְאֹד. תָּמִיד הֵצִיקָה לוֹ הַשְׁאֵלָה: “מִי אָנִי?” סוֹד מוֹצָאוֹ וּמוֹלַדְתּוֹ לֹא נָתַן לוֹ מָנוֹחַ.

וְאוּלָם עוֹד יוֹתֵר מִזֶּה עִנּוּ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁאֵלוֹת וּסְפֵקוֹת בְּעִנְיְנֵי הָאֱמוּנָה הַנּוֹצְרִית. הוּא הָיָה הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לָאֱמוּנָה הַזֹּאת, הוּא נֶחְשַׁב בְּעֵינֵי כָּל הָעוֹלָם לַמּוֹרֶה וְהַמֻּמְחֶה הַגָּדוֹל בְּכָל תּוֹרָתָהּ וּמִצְוֹתֶיהָ, אֲשֶׁר הוֹרָה וְלִמֵּד אֶת הָעָם, וְאוּלָם הוּא עַצְמוֹ לֹא הֶאֱמִין עוֹד בָּהֶן בְּלֵב תָּמִים. זֶה כַּמָּה אֲשֶׁר חָדַל לְכַבֵּד וּלְהַעֲרִיץ אֶת מִצְוֹת אוֹתָהּ הַדָּת, אֲשֶׁר הוּא הָיָה מוֹרָהּ הָעֶלְיוֹן. כִּמְעַט לְמִן יְמֵי נְעוּרָיו נוֹדְעוּ לוֹ כָּל מִסְתְּרֵי חֲצַר הָאַפִּיפִיּוֹר, הוּא יָדַע אֶת

נִכְלֵי כָּל הַכְּמָרִים וּמְזִמּוֹתֵיהֶם, וְהוּא רָאָה וְנוֹכַח, כִּי רֻבָּם לֹא יַעַבְדוּ אֶת הָאֱלֹהִים בְּלֵב טָהוֹר, כִּי אִם שׁוֹאֲפִים אֶל הַבֶּצַע, הַשִּׁלְטוֹן וְהַכָּבוֹד. נוֹסָף עַל כָּל זֶה הָיָה הָאַפִּיפִיּוֹר וִיקְטוֹר בַּעַל כִּשְׁרוֹנוֹת גְּדוֹלִים, וְהוּא לָמַד וְקָנָה לוֹ דַעַת הַרְבֵּה, וְכָל אֵלֶּה יַחַד הָרְסוּ אֶת אֱמוּנָתוֹ בְּמִסְתְּרֵי דַת־הַנּוֹצְרִים.

בֵּין שְׁאָר לִמוּדָיו לָמַד גַּם אֶת הַלָּשׁוֹן הָעִבְרִית עַל בֻּרְיָהּ, וְכַאֲשֶׁר הַחֵל לְקְרֹא בְּסֵפֶר הַתַּנָּ"ךְ רָאָה וְנוֹכַח, כִּי הָעִקָּרִים הַטְּהוֹרִים וְהַמְּשֻׁבָּחִים שֶׁבְּתוֹרַת הַנּוֹצְרִים לֻקְּחוּ מִתּוֹרַת הַיְּהוּדִים, וּמֵאָז נִמְשַׁךְ לִבּוֹ אַחֲרֵי סֵפֶר הַתַּנָ"ךְ וְהִרְבָּה לַהְגּוֹת בּוֹ, וּבְכָל פַּעַם אֲשֶׁר הִתְגַבְּרוּ סְפֵקוֹתָיו וְנַפְשׁוֹ הָיְתָה מֶרָה עָלָיו, מָצָא לוֹ תַּנְחוּמִים וּמַרְגוֹעַ בְּסֵפֶר הַסְפָרִים אֲשֶׁר אֵין דּוֹמֶה לוֹ בְּכָל סִפְרֵי הָעַמִּים.

פַּעַם אַחַת הִתְגַבְּרוּ עָלָיו הַיִּסּוּרִים מַחֲמַת סוֹד מוֹצָאוֹ, וְהוּא אָמַר לְנַפְשׁוֹ:

“מַדּוּעַ זֶה אֲנִי מְעַנֶּה אֶת נַפְשִׁי לַשָׁוְא? הֵן הֻגַּד לִי, כִּי בְּמַגֶּנְצָא יוֹשֵׁב אִישׁ אֶחָד, הַיּוֹדֵעַ אֶת כָּל מִסְתְּרֵי יַלְדּוּתִי, וּמַדּוּעַ אפוֹא לֹא אֶשְׁתַּדַּל לִרְאוֹתוֹ וְלַחְקוֹר וְלְדְרוֹשׁ אוֹתוֹ, עַד אֲשֶׁר יְגַלֶּה לִי אֶת כָּל הָאֱמֶת?”

בָּרֶגַע הַזֶּה נִכְנַס אֶחָד מֵעֲבָדָיו וְקָרָא:

“אָב קָדוֹשׁ! אִישׁ אֶחָד בָּא, וְהוּא מְבַקֵּשׁ לְדַבֵּר אֶת כְּבוֹד קְדוּשָׁתוֹ פֶּה אֶל פֶּה, כִּי דְּבַר סֵתֶר לוֹ אֶל כְּבוֹד קְדוּשָׁתוֹ”.

“מִי הוּא הָאִישׁ? וּמַה שְּׁמוֹ? וּמֵאַיִן בָּא?”

“הוּא אוֹמֵר, כִּי תּוֹמָס שְׁמוֹ, וְהוּא כֹּהֵן בְּמַגֶּנְצָא”.

“תּוֹמָס מִמַּגֶּנְצָא!” קָרָא הָאַפִּיפִיּוֹר בְּתִמָּהוֹן. “הַכְנִיסֵהוּ אֵלַי מִיָּד, וְאַל תִּתֵּן לְשׁוּם אִישׁ לְהַפְרִיעַ אוֹתָנוּ בְּכָל זְמַן שִׂיחָתִי אִתּוֹ.”

 

ח. אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר    🔗

כַּאֲשֶׁר הִבִּיט הָאַפִּיפִיּוֹר בִּפְנֵי הָאִישׁ הַנִּכְנָס, עָבֵר רַעַד בְּכָל בְּשָׂרוֹ. עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה עָבְרוּ לְמִן הַיּוֹם, בּוֹ הֵבִיא הַכֹּמֶר תּוֹמָס אֶל בֵּיתוֹ אֶת הַיֶלֶד, שֶׁהָיָה אָז בֶּן אַרְבַּע שָׁנִים. כַּמָּה מְאֹרָעוֹת עָבְרוּ לְמִן הַיּוֹם הַהוּא, כַּמָּה שִׁנּוּיִים וּתְמוּרוֹת עָבְרוּ בְּחַיָּיו וּבְגוֹרָלוֹ שֶׁל הָאִישׁ, אֲשֶׁר לְפָנָיו עָמַד עַתָּה אוֹתוֹ הַכֹּמֶר מִמַּגֶּנְצָא!

תּוֹמָס כָּרַע לִפְנֵי הָאַפִּיפִיּוֹר וְנָשַׁק אֶת רַגְלוֹ, וְאַחֲרֵי כֵן עָמַד בְּלִי נֹעַ, וְלֹא יָכֹל לְהוֹצִיא מִלָה מִפִּיו. וְהָאַפִּיפִּיּוֹר הִבִּיט מִתּוֹךְ הִתְעַנְיָנוּת מְרֻבָּה בִּפְנֵי הַכֹּמֶר, אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ קִוָּה לָדַעַת אֶת סוֹד מוֹלַדְתּוֹ. הַכֹּמֶר תּוֹמָס הָיָה עַתָּה אִישׁ זָקֵן מְאֹד, וְלוֹ זָקָן לָבָן אָרֹךְ; וְאוּלָם לֹא תֹּאַר פָּנָיו הוּא אֲשֶׁר מָשַׁךְ אֵלָיו עַתָּה אֶת עֵינֵי הָאַפִּיפִיּוֹר בְּיוֹתֵר.

לְבַסּוֹף הִפְסִיק הָאַפִּיפִיּוֹר אֶת הַדְּמָמָה וְשָׁאֵל אֶת הַכֹּמֶר:

“אַתָּה רוֹצֶה לְדַבֵּר אִתִּי פֶּה אֶל פֶּה?”

“כֵּן, אָב קָדוֹשׁ! זֶה לֹא כְבָר הָיִיתִי בְּעִיר מוֹלַדְתִּי בַּמְבֶּרְג. שָׁם דִּבַּרְתִּי עִם רֹאשׁ הַמִּנְזָרָה, וְהוּא סִפֶּר לִי עַל אֹדוֹת גּוֹרָלוֹ הַנִּפְלָא מְאֹד שֶׁל הַיֶּלֶד, אֲשֶׁר לִפְנֵי עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הֲבִיאוֹתָיו אֶל הַמִּנְזָרָה שֶׁלּוֹ. וְעוֹד הִגִּיד לִי, כִּי הוֹד קְדֻשָּׁתְךָ מִשְׁתּוֹקֵק מְאֹד מְאֹד לָדַעַת אֶת סוֹד מוֹלַדְתֶּךָ. וּכְשָׁמְעִי אֶת זֹאת יָצָאתִי מִיָּד לָלֶכֶת לְרוֹמָא, וַאֲנִי מְקַוֶּה, כִּי שְׂכָרִי לֹא יְקֻפָּח!”

“אָמְנָם כֵּן, תּוּכַל לִהְיוֹת בָּטוּחַ, כִּי תְקַבֵּל אֶת שְׂכָרְךָ בִּשְׁלֵמוּת. סַפֵּר אֵפוֹא!”

וְהַכֹּמֶר תּוֹמָס סִפֵּר לְהָאַפִּיפִיּוֹר, אֲשֶׁר הִקְשִׁיב בְּכַוָּנָה רַבָּה, עַל אֹדוֹת אָבִיו רַבִּי שִׁמְעוֹן הַגָּדוֹל, עַל אֹדוֹת מַרְגָּרִיטָה, אֲשֶׁר מֵתָה בְּטֵרוּף־דַּעַת, עַל אֹדוֹת מַחֲלַת הַיֶּלֶד, וְאֵיךְ הוּא, הַכֹּמֶר, הֵמִיר אֶת דַת הַיֶּלֶד בְּסֵתֶר, וְעַל כָּל שְׁאָר הַדְּבָרִים אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ עִמּוֹ, עַד אֲשֶׁר הוּבָא אֶל הָעִיר בַּמְבֶּרְג.

כַּאֲשֶׁר כִּלָּה הַכֹּמֶר לְסַפֵּר, יָשַׁב הָאַפִּיפִיּוֹר זְמַן־מָה דוּמָם עַל מְקוֹמוֹ, אֲבָל לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ נִגְרָשׁ כְּיָם סוֹעַר.

“הִנֵּה כִּי כֵן!” חָשֵׁב בִּפְנֵי עַצְמוֹ. “הִנֵּה נִגְלוּ לִי עַתָּה תַּעֲלוּמוֹת חַיֵּי, וְהַרְבַּה דְבָרִים, אֲשֶׁר הָיוּ לִי לְחִידָה בְּנַפְשִׁי, נִתְבָּאֲרוּ לִי עָתָּה!”

אַחֲרֵי כֵן נִגַשׁ אֶל הַכֹּמֶר וַיִּשְׁאָלַהוּ קָשׁוֹת:

“הַאֻמְנָם עוֹד לֹא נִתְעוֹרְרָה בְּלִבְּךָ הַחֲרָטָה עַל הָאָסוֹן הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר הֲסִבּוֹתָ לְהוֹרֵי הַיֶּלֶד, וְעַל אֲשֶׁר הַרְחַקְתָּ יֶלֶד חֲסַר־דַּעָה מִן הַדָּת, אֲשֶׁר בָּהּ נוֹלָד?”

“חֲרָטָה?” הִשְׁתּוֹמֵם הַכֹּמֶר עַד מְאֹד: “חֲרָטָה! לָמָּה תְּהָתֵל בְּעַבְדְּךָ הַנִּקְלֶה, אָב קָדוֹשׁ? הֲלֹא אָנֹכִי הִצַּלְתִּי אֶת נֶפֶשׁ הוֹד קְדֻשָּׁתוֹ מִיסוּרֵי הַגֵּיהִנֹּם הַנִּצְחִיִּים, הִכְנַסְתִּיךָ תַּחַת כַּנְפֵי הַדָּת הָאֲמִתִּית, וְעַתָּה הִנְּךָ קָדוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּבָעוֹלָם הַבָּא מוּכָנִים לְךָ חַיֵּי נֶצַח! מִצְוָה גְדוֹלָה מִזּוֹ לֹא עָשִׂיתִי בְּכָל יְמֵי חַיָּי”.

“אָכֵן, אֵין שׁוּם תּוֹעֶלֶת לְהִתְוַכֵּחַ עַם אִישׁ אֲשֶׁר קִנְאַת הַדָּת תְּעַוֵּר אֶת עֵינָיו וּתְבַלְבֵּל אֶת דַּעְתּוֹ”, חָשַׁב הָאַפִּיפִיּוֹר בְּלִבּוֹ. וּבְקוֹל אָמַר אֵלָיו:

“שְׁמַע נָא! אֲנִי אֲשַׁלֵם לְךָ שָׂכָר רַב, כְּפִי אֲשֶׁר תְּקַוֶּה; אֲבָל הַגֶּד לִי אֶת כָּל הָאֱמֶת: הֲיֵשׁ עוֹד אִישׁ זוּלָתְךָ הַיּוֹדֵעַ אֶת סוֹד מוֹצָאִי?”

“לא!”

“אִם כֵּן אֵפוֹא, הִשָּׁבַע נָא לִי, כִּי לֹא תְּסַפֵּר אֶת הַדָּבָר לְאִישׁ.”

הַכֹּמֶר נִשְׁבַּע לוֹ בְּחֵפֶץ לֵב, וְהָאַפִּיפִיּוֹר נָתַן לוֹ הַרְבֵּה כֶּסֶף וְגַם הֶעֱלָהוּ לְמִשְׂרָה גְבוֹהָה וְנִכְבָּדָה מְאֹד בְּבַּמְבֶּרְג. הַכֹּמֶר נָשַׁק בְּתוֹדָה רַבָּה אֶת רַגְלֵי הָאַפִּיפִיּוֹר, וְאַחֲרֵי כֵן נָסַע מְאֻשָּׁר לְבֵיתוֹ.

וְאוּלָם הָאַפִּיפִיּוֹר וִיקְטוֹר לֹא הִרְגִּיעַ בָּזֶה אֶת נַפְשׁוֹ. הַגַּעְגּוּעִים עַל הוֹרָיו נִתְגַּבְּרוּ עוֹד יוֹתֵר. אֲבָל אֵיךְ יוּכַל לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶם? אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְאַפִּיפִיּוֹר לַעֲזֹב אֶת רוֹמָא וְאֵת אֶרֶץ אִיטַלִּיָה, מִבְּלִי שֶׁיֵּדַע כָּל הָעוֹלָם, לְאָן הוּא נוֹסֵעַ וּלְשֵׁם מָה. וְאִם יִשְׁלַח לְהָבִיא אֶת הָרַב אֵלָיו, הִנֵּה יְעוֹרֵר עַל־יְדֵי־זֶה חֶשֶׁד בְּלֵב אַנְשֵׁי סְבִיבָתוֹ, אֲשֶׁר גַּם בְּלֹא זֶה לֹא חָדְלוּ לַחְקוֹר וְלִדְרוֹש עַל דְּבַר מוֹצָאוֹ וּמוֹלַדְתּוֹ. עַד עַתָּה עָשָׂה אֶת כָּל אֲשֶׁר יָכֹל לְהוֹצִיא מִלִּבָּם כָּל חֶשֶׁד עַל־יְדֵי סִפּוּרִים אֲשֶׁר בָּדָה מִלִּבּוֹ, כִּי הִנֵּהוּ בֶּן לְמִשְׁפַּחַת אֲצִילִים בְּאִיטַלִּיָּה אוֹ בְּגֶרְמַנִּיָּה. אֲבָל לֹא הָיוּ בְּיָדוֹ שׁוּם רְאָיוֹת לְחַזַּק אֶת דְּבָרָיו, וְכָל מִקְרֶה לֹא רָגִיל יוּכַל לְהַגְבִּיר בְּלִבָּם אֶת הַחֶשֶׁד.

וְאוּלָם תְּשׁוּקָתוֹ לִרְאוֹת אֶת הוֹרָיו לֹא נָתְנָה לוֹ מָנוֹחַ, וּלְבַסּוֹף מָצָא תַּחְבּוּלָה: הוּא הֶחֱלִיט להוֹצִיא גְזֵרָה קָשָׁה עַל יְהוּדֵי מַגֶּנְצָא; דָּבָר זֶה יַכְרִיחַ אוֹתָם בְּוַדַּאי לְשְׁלֹחַ מִשְׁלַחַת אֶל הָאַפִּיפִיּוֹר לְהִשְׁתַּדַּל לְפָנָיו, כִּי יְבַטַּל אֶת הַגְּזֵרָה, וּכְרָגִיל יַעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַמִּשְׁלַחַת רַב הַעֵדָה, הוּא אָבִיו רַבִּי שִׁמְעוֹן.

 

ט. זִכְרוֹן הַיַּלְדוּת    🔗

וְכַאֲשֶׁר חָשַׁב הָאֵפִּיפִיּוֹר כֵּן הָיָה.

כַּעֲבֹר שָׁבוּעוֹת אֲחָדִים נִקְרְאוּ הָרַב מִמַּגֶּנְצָא וְרָאשֵׁי הָעֵדָה לָבֹא לְאַרְמוֹן הָאַרְכִיבִּישׁוֹף בְּעִנְיָן נִכְבָּד מְאֹד. כַּאֲשֶׁר הִתְיַצְבוּ לְפָנָיו אָמַר אֲלֵיהֶם:

עָלַי לְהוֹדִיעֲכֶם אֶת פְּקֻדַּת הָאָב הַקָּדוֹשׁ מֵרוֹמָא. הָאַפִּיפִיּוֹר מִמְרוֹם כִּסְאוֹ הוֹאִיל לְצַוּוֹת, כִּי מֵהַיּוֹם וְהָלְאָה לֹא תִּשְׁמְרוּ אֶת יוֹם הַשַׁבָּת, לֹא תָּמוּלוּ אֶת בְּנֵיכֶם וְגַם תַּעַבְרוּ עַל שְׁאָר מִצְווֹת דַּתְכֶם. וְאִם אֵין אֶת נַפְשְׁכֶם לְמַלֵּא אֶת דְּבַר הַפְּקֻדָּה הַזֹּאת, עֲלֵיכֶם לִשְׁלֹחַ אֶל הָאַפִּיפִיּוֹר אֶת רַב עֲדַתְכֶם עִם שְׁנַיִם מַרָאשֵׁי הָעֵדָה, לְמַעַן אֲשֶׁר יְבָאֲרוּ לָאַפִּיפִיּוֹר אֶת עִקְרֵי אֱמוּנַתְכֶם, וְעַד אֲשֶׁר תָּשׁוּבוּ לְמַגֶּנְצָא נְחַכֶּה, אוּלַי יֵאוֹת הָאֵפִּיפִיּוֹר לְדִבְרֵיכֶם וִיבַטֵל אֶת פְּקֻדָּתוֹ."

פַּחַד גָדוֹל נָפַל עַל הָאֲנָשִׁים; אֲבָל מִיָּד הִתְעוֹדָדוּ.

“הִנְנוּ לִנְסֹעַ לְרוֹמָא!” אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן. “וְהִנְנוּ מְקַוִּים בְּעֵזֶר הָאֱלֹהִים לְבָאֵר לִפְנֵי הָאַפִּיפִיּוֹר אֶת קְדֻשַּׁת תּוֹרָתֵנוּ וְאֶת צִדְקַת מִצְווֹתֶיהָ.”

וְעוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם יָצְאוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וּשְׁנַיִם מֵרָאשֵׁי הָעֵדָה לַדֶּרֶךְ.

קָשֶׁה לְתָאֵר, מַה מְּאֹד פָּעַם לֵב הָאַפִּיפִיּוֹר בְּקִרְבּוֹ כַּאֲשֶׁר הִצִּיגוּ לְפָנָיו אֶת רָאשֵׁי עֲדַת מַגֶּנְצָא, אֲשֶׁר בְּרֹאשָׁם עָמַד רַבִּי שִׁמְעוֹן. הוּא קִבְּלָם בְּמַעֲמַד כָּל גְדוֹלֵי חֲצֵר הָאַפִּיפִיּוֹר.

וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר נִכְנֵס רַבִּי שִׁמְעוֹן לָאוּלָם הַפְּנִימִי עָמַד תַּחְתָּיו כְּנִדְהָם. הוּא רָאָה עַל רֹאשׁ הָאַפִּיפִיּוֹר כֶּתֶר מְשֻׁלָּשׁ, וּבָרֶגַע הַזֶּה נִזְכָּר בַּחֲלוֹם, אֲשֶׁר חָלַם לִפְנֵי עֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ שָׁנָה וַאֲשֶׁר בּוֹ רָאָה אֶת בְּנוֹ חוֹבֵשׁ לְרֹאשׁוֹ כֶּתֶר מְשֻׁלָּשׁ. אֲבָל רַבִּי שִׁמְעוֹן מָשַׁל בְּרוּחוֹ וְהַחֵל לְבָאֵר לָאַפִּיפִיּוֹר, עַד כַּמָּה נִכְבָּדוֹת וּקְדוֹשׁוֹת הֵן הַמִּצְווֹת, אֲשֶׁר הוּא אוֹמֵר לְבַטְּלָן. הָאַפִּיפִיּוֹר הִקְשִׁיב לִדְבָרָיו בְּכַוָּנָה רַבָּה, וְכַאֲשֶׁר כִּלָּה רַבִּי שִׁמְעוֹן לְדַבֵּר, צִוָּה הָאַפִּיפִיּוֹר אֶת סוֹפְרוֹ לְבַטֵּל אֶת פְּקֻדָּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה. אַחֲרֵי כֵן פִּטֵּר אֶת רָאשֵׁי עֲדַת מַגֶּנְצָא וְהִרְשָׁה לָהֶם לָשׁוּב לְבֵיתָם, אֲבָל אֶת הָרַב צִוָּה לָלֶכֶת אִתּוֹ לְחַדְרוֹ, בַּאֲמַתְלָא, כִּי עָלָיו לַחְקוֹר אוֹתוֹ עַל כַּמָּה דְּבָרִים בְּסִתְרֵי תּוֹרַת הַקַּבָּלָה.

כַּאֲשֶׁר בָּאוּ שְׁנֵיהֶם בַּחֶדֶר הַמְּיֻחָד, וְאִישׁ אַחֵר אֵין אִתָּם, צִוָּה הָאַפִּיפִיּוֹר אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵא, וְהוּא עַצְמוֹ הִתְהַלֵךְ בַּחֶדֶר הָלוֹךְ וָשׁוֹב.

“הַעוֹד אִשְׁתְּךָ חַיָּה?” שָׁאַל הָאַפִּיפִיּוֹר אֶת הָרַב.

“חַיָּה הִיא וּמְחַכָּה בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם לְיוֹם שׁוּבִי.”

“כַּמָּה בָּנִים יֶשׁ לְךָ, שִׁמְעוֹן?”

“אַרְבָּעָה בָּנִים וּשְׁתֵּי בָנוֹת”.

“וְאֵיפֹה הֵם נִמְצָאִים?”

“יְהוּדָה בְּנִי הַבְּכוֹר יוֹשֵׁב בְּבֵיתִי, וְהוּא יִהְיֶה מְמַלֵא מְקוֹמִי אַחֲרֵי מוֹתִי, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם. בְּנִי הַשֵּׁנִי יוֹסֵף הוּא הוא כַּיּוֹם רַב לַעֲדַת יִשְׂרָאֵל בָּעִיר מֶץ. מֵאִיר בְּנִי הַשְּׁלִישִׁי הוּא סוֹחֵר, וְהוּא נָשָׂא לוֹ לְאִשָּׁה בַּת אִישׁ נִכְבָּד בְּפָרִיס. וּנְחֶמְיָה הָרְבִיעִי עוֹדוֹ נַעַר וְלוֹמֵד תּוֹרָה אֶצְלִי. שְׁתֵּי בְנוֹתַי נִשְּׂאוּ לַאֲנָשִׁים בְּמַגֶּנְצָא”.

“וּבָנִים זוּלָתָם לֹא הָיוּ לָךְ?”

“אָמְנָם, עוֹד בֵּן אֶחָד הָיָה לִי”, עָנָה הָרַב בְּרוּחַ נִדְכָּאָה. “וְהַיּוֹם נִזְכַּרְתִּי בְּפָנָיו הַמְּאִירִים וְהַטְהוֹרִים, בִּרְאוֹתִי אֶת פְּנֵי הוֹד קְדֻשָּׁתְךָ”.

“הַאֻמְנָם דּוֹמֶה אֲנִי בְּמַרְאֵה פָּנַי לְבִנְךָ?”

“יִסְלַח לִי הוֹד קְדֻשָּׁתוֹ, אִם פָּגַעְתִּי בִּכְבוֹדוֹ הָרָם. אֲבָל כֶּן הוּא כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי. וְהִנְנִי זוֹכֵר עַתָּה, כִּי לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת רָאִיתִי בַּחֲלוֹם אֶת בְּנִי יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא גָּדוֹל, וְכֶתֶר מְשֻׁלָּשׁ בְּרֹאשׁוֹ, וּצְלָב שֶׁל זָהָב גָּדוֹל עַל לִבּוֹ, וַאֲנָשִׁים נִכְבָּדִים מְאֹד נוֹשְׁקִים אֶת רַגְלָיו. וּבַמַּרְאֶה הַזֶּה נִגְלָה הוֹד קְדֻשָּׁתְךָ הַיּוֹם לְפָנָי”.

“וּמֶה הָיָה לְבִנְךָ זֶה?”

“הוּא אָבַד מִמֶֶּנּוּ בִּהְיוֹתוֹ בֶּן אַרְבַּע שָׁנִים, וְעַד הַיּוֹם לֹא נֵדַע דָּבָר עַל אֹדוֹתָיו”.

“וְאֵין לְךָ שׁוּם יְדִיעָה, לְאָן הָלַךְ וּמַה נַּעֲשָׂה בּוֹ?”

“אָנוּ מְשָׁעֲרִים, כִּי אוֹמַנְתּוֹ, אֲשֶׁר דַּעְתָּהּ נִטְרְפָה עָלֶיהָ, הִשְׁלִיכָה אוֹתוֹ אָז אֶל נְהַר הָרֵינוּס”.

“וּמַה שֵׁם הַיֶּלֶד?”

“אֶלְחָנָן”.

“אֶלְחָנָן!” קָרָא הָאַפִּיפִיּוֹר נִבְהָל. וּפִתְאֹם נִצְנֵץ בּוֹ זִכָּרוֹן מִימֵי הַיַּלְדּוּת, וְהוּא קָרָא:

“אֵל – חָנַן – נַחֲלָתוֹ – בְּנֹעַם – לְהַשְׁפַּר”. אָבִי! אָבִי! אֲנִי אֶלְחָנָן! אֲנִי בִּנְךָ הָאוֹבֵד! תְּנֵנִי נָא לְחַבֵּק אוֹתָךְ!"

וְהוּא נָפַל עַל צַוְּארֵי אָבִיו וַיִּשָּׁקֵהוּ.

 

י. פִּתְרוֹן הַחֲלוֹם    🔗

שְׁנֵי רָאשֵׁי עֲדַת יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּמַגֶּנְצָא, אֲשֶׁר בָּאוּ עִם רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרוֹמָא, שָׁבוּ לְבַדָּם אֶל עִירָם, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן נִשְׁאֵר בְּרוֹמָא, לְפִי מִצְוַת הָאַפִּיפִיּוֹר, אֲשֶׁר בֵּאֵר לִמְקֹרָבָיו, כִּי הוּא רוֹצֶה לִלְמֹד מִפִּי הָרַב הַיְהוּדִי אֶת חָכְמַת הַקַּבָּלָה וְלַחְקוֹר אֶת מִסְתְּרֶיהָ. וְכָכָה הִתְרָאוּ הָאָב וּבְנוֹ בְּכָל יוֹם וְסִפְּרוּ זֶה לָזֶה אֶת קוֹרוֹתֵיהֶם בְּעֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ שְׁנוֹת פְּרִידָתָם. חוּץ מִזֶּה לִמֵּד רַבִּי שִׁמְעוֹן אֶת בְּנוֹ אֶת תּוֹרַת יִשְׂרָאֵל וְחָשַׂף לְפָנָיו אֶת כָּל הַמָּאוֹר שֶׁבְּמִצְווֹתֶיהָ וְחֻקֶּיהָ הַטּוֹבִים וְהַיְּשָׁרִים, אֲשֶׁר הָיוּ לְמוֹפֵת לְעַמִּים רַבִּים וַאֲשֶׁר מֵהֶם שָׁאֲבוּ אֶת עִקְרֵי תּוֹרָתָם וֶאֱמוּנָתָם. וְגַם הִשְׁתַּדַּל רַבִּי שִׁמְעוֹן לְהַלְהִיב אֶת לֶב בְּנוֹ לְאַהֲבַת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, כִּי סִפֵּר לוֹ אֶת כָּל תּוֹלְדוֹת הַיְּהוּדִים בִּימֵי גְאוֹנָם וַהֲדָרָם בְּאַרְצָם, וְאֵת כָּל הַתְּלָאוֹת וְהַצָּרוֹת אֲשֶׁר עָבְרוּ עֲלֵיהֶם אַחֲרֵי כֵן בְּכָל יְמֵי גָלוּתָם עַד יָמָיו, וּבְכָל זֹאת עָמְדוּ בְּנִסָּיוֹן וְלֹא בָּגְדוּ בֵּאלֹהֵיהֶם. הַאִם לֹא לְכָבוֹד וּלְאשֶׁר יֵחָשֵׁב לוֹ לִיהוּדִי לִהְיוֹת בֵּן לָעָם אֲשֶׁר כָּזֶה?

“אָמְנָם כֵּן, אָבִי, צָדַקְתָּ! אֲבָל מָה אוּכַל לַעֲשׂוֹת?” בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה גָמַר הָאַפִּיפִיּוֹר בְּכָל פַּעַם אֶת הַשִּׂיחָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן לֹא עָנָהוּ לְעֵת עַתָּה דָבָר עַל שְׁאֵלָתוֹ. אֲבָל אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָבְרוּ עָלָיו בְּרוֹמָא שְׁבוּעַיִם יָמִים מָצָא לְנָכוֹן לְסַפֵּר אֶת הַחֲלוֹם, אֲשֶׁר חָלַם לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת בְּעֵת מַחֲלָתוֹ שֶׁל אֶלְחָנָן, אוֹתוֹ הַחֲלוֹם, אֲשֶׁר מַחֲצִיתוֹ כְּבָר נִמְלָאָה.

“וְזוֹ הִיא תְּשׁוּבָתִי עַל שְׁאֵלָתְךָ, אֲשֶׁר שְׁאַלְתַּנִי כַּמָּה פְעָמִים,” הוֹסִיף רַבִּי שִׁמְעוֹן. “עַד עַתָּה שָׁתַקְתִּי, וְאוּלָם עַתָּה הִגִּיעַ הַזְּמָן, אֲשֶׁר אֲגַלֶּה לְךָ אֶת כָּל מַחֲשַׁבְתִּי: עָלֶיךָ לְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי חֲלוֹמִי עַד תֻּמּוֹ. הָסֵר אֶת הַכֶּתֶר הַזֶּה מֵעַל רֹאשְׁךָ וְהָאֱלֹהִים יַעֲנִיק לְךָ עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ.”

הָאַפִּיפִיּוֹר הָיָה נִדְהֶם לְשַׁמַע דְּרִישָׁה כָּזֹאת.

“אָבִי!” קָרָא: “הַאֻמְנָם אַתָּה דוֹרֵשׁ מִמֶּנִּי קָרְבָּן גָדוֹל כָּזֶה? הַאִם כָּל עֲמָלִי וִיגִיעָתִי בִּמְרוּצַת כָּל יְמֵי חַיַּי יַעֲלוּ בַּתֹּהוּ? הַאִם עָלַי לְוַתֵּר עַל הַכִּסֵּא הָרָם בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם וְלָרֶדֶת לִשְׁכֹּן בַּשֶָּׁפֶל?”

“בְּנִי”, עָנָהוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן: “לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן וְלֹא לָנֶצַח יִחְיֶה הָאָדָם. הֵן סוֹף כָּל סוֹף יַגִיעַ הַיּוֹם וְאַתָּה תַּרַד מִן הַכַּסֵּא הַזֶּה, הַאִם לֹא הֵיטִיב לַעֲשׂוֹת, אִם תַּרֵד מִמֶּנּוּ בִּרְצוֹן עַצְמְךָ וְתַצִּיל בָּזֶה אֶת חֶלְקְךָ בַּחַיִּים? אִלּוּ הָיִיתָ נוֹצְרִי אָדוּק וּמַאֲמִין בְּתוֹרָתָם בְּלֵב תָּמִים, כִּי אָז אָמְנָם הָיִיתִי מִשְׁתַּדַּל לְהוֹצִיא אֶת הַטָּעוּת מִלִּבְּךָ וּלְהַחֲזִירְךְ לְדַת אֲבוֹתֶיךָ, אֲבָל כִּרְאוֹתִי אֶת תָּם־לִבְּךָ וְאֶת יִשְׁרַת אֱמוּנָתְךָ, הָיִיתִי עוֹזֵב אוֹתְךָ בְּדַאֲבוֹן נָפֶשׁ. וְאוּלָם הִנֵּה הִגַּדְתָּ לִי בְּעַצְמְךָ, כִּי זֶה כַּמָּה אֲשֶׁר אֵינְךָ עוֹד נוֹצְרִי נֶאֱמָן, וְאַתָּה עוֹשֶׂה שֶׁקֶר בְּנַפְשְׁךָ בְּמִשְׁרָה גְבוֹהָה זוֹ, אֲשֶׁר תִּשָּׂא עַל שִׁכְמְךָ, וּבְלִבְּךָ הִנְּךָ יְהוּדִי זֶה כְּבָר, גַם טֶרֶם יָדַעְתָּ כִּי נוֹלַדְתָּ יְהוּדִי, אִם כֵּן כָּל הַכָּבוֹד הַמְּדֻמֶּה הַזֶּה עוֹלֶה לְךָ בִּיסוּרִים נַפְשִׁיִּים הַמְּצִיקִים לְךָ תָּמִיד עַל שִׁבְתְּךָ בְּתוֹךְ מִרְמָה וְעַל רַמּוֹתְךָ אֱלֹהִים וְאָדָם. הַאִם כְּדַאי הוּא כָּל הַשִׁלְטוֹן הָאַרְצִי הַזֶּה, אֲשֶׁר עַל פִּי הָאֱמֶת אֵינוֹ מַמְצִיא שׁוּם סִפּוּק לְנַפְשְׁךָ וְשׁוּם טוֹבָה לְגוּפְךָ, כִּי תְּשַׁלֵם בַּעֲדוֹ מְחִיר יָקָר כָּזֶה? וּלְעֻמַּת זֶה אֲנִי מַצִיג לְפָנֶיךְ אֶת אַהֲבַת הוֹרֶיךָ, אַחֶיךָ וְאַחְיוֹתֶיךָ, אֲשֶׁר עוֹד לֹא תֵדָעֵם, אַהֲבַת אִשָּׁה וּבָנִים, אֲשֶׁר פֹּה לֹא תוּכַל לִזְכּוֹת לָהּ, וְנוֹסֶף עַל כָּל זֶה גַּם הַסִּפּוּק הַנַּפְשִׁי, כִּי חַי אַתָּה חַיֵּי תֹם וְיֹשֶׁר, חַיֵּי אֶמֶת וָצֶדֶק, וְאֵינְךָ מְרַמֶּה לֹא אֶת עַצְמְךָ וְלֹא אֶת זוּלָתֶךָ. הִנֵּה לְפָנֶיךָ שְׁנֵי דְרָכִים – הַאֻמְנָם יֵשׁ סָפֵק בְּלִבְּךָ, בְּאֵיזֶה מֵהֶם תִּבְחָר?”

הָאַפִּיפִיּוֹר הַצָּעִיר הִתְהַלֵךְ בַּחֶדֶר הָלוֹךְ וָשׁוֹב, וְעַל פָּנָיו נִכְּרוּ אוֹתוֹת מִלְחָמָה פְּנִימִית כְּבֵדָה. אֲבָל פִּתְאֹם עָמַד לִפְנֵי אָבִיו וְאָמַר:

“אֵין סָפֵק, כִּי אִם אֶשְׁמַע לַעֲצָתְךָ אַצִּיל אֶת נַפְשִׁי אָנִי, וַאֲנִי בְּעַצְמִי אֶהְיֶה בְּלִי סָפֵק יוֹתֵר מְאֻשָּׁר מֵאֲשֶׁר בְּמַצָּבִי זֶה הַיּוֹם. אֲבָל זְכָר נָא, אָבִי, מַה רַע וְשָׁפָל הוּא מַצַּב עַם יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִים, כַּמָּה צָרוֹת וּגְזֵרוֹת רָעוֹת אוֹרְבוֹת לוֹ בְּכָל יוֹם וּבְכָל אָרֶץ. וַאֲנִי, אִם אֶשֶׁאֵר בְּמִשְׁמַרְתִּי, הֲלֹא תְּהִי הַיְּכֹלֶת בְּיָדִי לְהָסֵב מִכֶּם כַּמָּה וְכַמָּה גְּזֵרוֹת וְלָבֹא לְעֶזְרַתְכֶם בְּכָל צָרָה שֶׁלֹא תָבֹא. הַאִם לֹא כְּדַאי אֵפוֹא, כִּי אַקְרִיב אֶת נַפְשִׁי הָאַחַת לְשֵׁם טוֹבָתָם וְהַצָּלָתָם שֶׁל אַלְפֵי אֲלָפִים יְהוּדִים?”

“לא, בְּנִי, גַּם בָּזֶה לֹא אוּכַל לְהַסְכִּים לָךְ! אֵין זֶה לְפִי רוּחַ תּוֹרָתֵנוּ, וַחֲכָמִינוּ יוֹרוּנוּ, כִּי אָסוּר לוֹ לִיהוּדִי לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים מְגֻנִּים, וַאֲפִילוּ לְשֵׁם מַטָּרָה טוֹבָה. וְהַצֶּדֶק אִתָּם. מִי שֶׁחוֹטֵא, וַאֲפִילוּ לְשֵׁם תַּכְלִית רָצוּיָה, סוֹפוֹ שֶׁיִּשְׁכַּח אֶת הַתַּכְלִית שֶׁלִּשְׁמָהּ הוּא חוֹטֵא, יִתְרַגֵּל לְחֵטְא וְיִשְׁתָּרֵשׁ בּוֹ. אָמְנָם מַצָּבֵנוּ בָּעַמִּים רַע וָמַר מְאֹד, אֲבָל אָנוּ בּוֹטְחִים בֵּאלֹהִים, אֲשֶׁר הוֹשִׁיעָנוּ עַד הַיּוֹם מִכָּל צָרוֹתֵינוּ, וְהוּא יִשְׁמוֹר עָלֵינוּ גַם לְהַבָּא מִכָּל רָע. מִי יוֹדַעַ, אִם בִּכְלָל תְּהִי לָךְ הִזְדַּמְנוּת לַעֲזֹר לָנוּ בְּצָרָתָנוּ? וְאִם תְּהִי לָךְ הַזְדַּמְּנוּת כָּזֹאת, מִי יוֹדֵעַ אִם יִהְיֶה בִּיכָלְתְּךָ לַעֲזֹר לָנוּ? הֵן אָמְנָם הָאַפִּיפִיּוֹר הוּא בַּעַל שִׁלְטוֹן גָּדוֹל וְאַדִּיר, אֲבֶל בְּכָל זֹאת אֵינוֹ כֹּל־יָכֹל כֵּאלֹהִים, וּבְכַמָּה עִנְיָנִים הוּא תָּלוּי בִּידֵי אֲחֵרִים, וְהוּא מֻכְרָח לְמַלֵּא אֶת רְצוֹנָם לְמַעַן קַיֵּם אֶת שִׁלְטוֹנוֹ בְּיָדוֹ, וּמִי יוֹדֵעַ, אִם תַּחַת לַעֲזֹר לָנוּ לֹא יַכְרִיחוּךָ מְסִבּוֹת מְדִינִיּוֹת דַּוְקָא לְהָרַע לָנוּ וְלִגְזוֹר עָלֵינוּ גְזֵרוֹת קָשׁוֹת כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת רְצוֹנָם שֶׁל אֵלֶה הַתּוֹמְכִים בְּךָ וּמַגְבִּירִים אֶת שִׁלְטוֹנֶךָ? וּלְעֻמַּת זֹאת, אִם תָּשׁוּב אֵלֵינוּ, כְּפִי שֶׁאָמַרְתָּ, תִּנָּצֵל נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, אֲבָל הַצָּלָה זוֹ שֹׁוָה לָנוּ כְּקִיוּם עוֹלָם מָלֵא, וּבַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה תִּהְיֶה לְמָשָׁל וּלְמוֹפַת לִבְנֵי אֱמוּנָתְךָ, וְכָל הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים יִשְׁאֲבוּ מִמֶּנּוּ נִטְפֵי נֶחָמָה וְעִדּוּד לְנַפְשָׁם, כִּי תּוֹכִיחַ לְכָל הָעוֹלָם, מַה גְּדוֹלָה הִיא אַהֲבָתְךָ לְעַמְךָ הַבָּזוּי וְהַשָּׁסוּי, עַד כִּי בָּחַרְתָּ לִחְיוֹת חַיֵּי יְהוּדִי שָׁפָל תַּחַת חַיֵּי שִׁלְטוֹן וְתִפְאֶרֶת עַל כִּסֵא הָאַפִּיפִיּוֹר! שִׂים נָא לֵב לְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְשׁוּבָה אֵלֵינוּ, אֶלְחָנָן בְּנִי! תְּנָה לִי לְהָבִיא אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְאִמֶּךָ!”

אֶלְחָנָן יָשַׁב וְכִסָּה אֶת פָּנָיו בִּשְׁתֵּי יָדָיו. הוּא הִרְגִישׁ וְגַם הֵבִין עַתָּה אֶת צִדְקַת כָּל דִּבְרֵי אָבִיו, אֲבָל בְּכָל זֹאת לֹא בְּנָקֵל עָלָה לוֹ לְהִתְגַבֵּר עַל עַצְמוֹ וְלִשְׁמֹעַ בְּקוֹל אָבִיו. כַּמָּה עָמַל וְיָגַע עַד אֲשֶׁר הִשִּׂיג אֶת תִּפְאַרְתּוֹ וְרוּם מַעֲלָתוֹ זו, וְעַתָּה עָלָיו לְהִסְתַּלֵּק בְּעַצְמוֹ מִכָּל הַכָּבוֹד הַגָּדוֹל הַזֶּה. הוּא אֲשֶׁר רָאוּהוּ קֵיסָרִים וְקָמוּ לְפָנָיו, מְלָכִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ, הוּא יִחְיֶה מֵעַתָּה חַיֵּי יְהוּדִי בָּזוּי, וּבִפְרָט בַּזְּמָן הַהוּא, אֲשֶׁר מַצָּבָם שֶׁל הַיְהוּדִים בֵּין הָעַמִּים הָיָה נוֹרָא כָּל כָּךְ!

הוּא נִלְחַם בְּנַפְשׁוֹ מִלְחָמָה קָשָׁה מְאֹד, אֲבָל סוֹף כָּל סוֹף גָּבַר בּוֹ שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ הַיְּהוּדִית. פִּתְאֹם קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ, חִבֵּק אֶת אָבִיו בְּחָזְקָה וְקָרָא:

“אָנֹכִי אָשׁוּב אֲלֵיכֶם, אָבִי! סַע לְמַגֶּנְצָא בְּשָׁלוֹם וְהַגֵּד לְאִמִּי: בְּנֵךְ שׁוֹב יָשׁוּב אֵלֶיךָ!”

רַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה נִרְגָשׁ מְאֹד בְּשָׁמְעוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. הוּא נָפַל עַל צַוְּארֵי בְּנוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ, כַּאֲשֶׁר נָשַׁק אֶת הַיֶלֶד אֶלְחָנָן בַּיּוֹם שֶׁגָּמַר לִכְתֹּב אֶת פִּיוּטוֹ לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה. זֶרֶם דְּמָעוֹת פָּרַץ מֵעֵינָיו, אֲבָל אֵלֶּה הָיוּ דִמְעוֹת שִׂמְחָה וְאַהֲבָה, כִּי עַתָּה הִנֵּה מָצָא בֶּאֱמֶת אֶת בְּנוֹ הָאוֹבֵד.

עַד מְהֵרָה עָזַב רַבִּי שִׁמְעוֹן אֶת רוֹמָא. בְּנֵי לִוְיַת הָאַפִּיפִיּוֹר אָמְנָם הַכִּירוּ בְּפָנָיו שִׁנּוּי רַב, אֲבָל הֵם חָשְׁבוּ, כִּי לִמּוּד הַקַּבָּלָה הוּא אֲשֶׁר חוֹלֵל בּוֹ אֶת הַשִּׁנּוּי הַזֶּה. כִּמְעַט כָּל הַיּוֹם יָשַׁב בָּדָד בְּחַדְרוֹ בְּתַעֲנִית וּבִתְפִלָּה.

דְּלָתוֹת רַבּוֹת הָיוּ לְאַרְמוֹן הָאַפִּיפִיּוֹר בָּרוֹמָא, וּמַפְתְּחוֹתֵיהֶן נִמְצְאוּ בִּידֵי הָאַפִּיפִיּוֹר לְבַדּוֹ. הָאַפִּיפִיּוֹרִים הָיוּ נוֹהֲגִים תָּמִיד לְהִתְחַפֵּשׂ בִּבְגָדִים פְּשׁוּטִים, לַעֲזֹב אֶת אַרְמוֹנָם וְלָצֵאת אֶל בֵּין הָעָם, כְּדֵי לִשְׁמֹעַ אֶת דַּעַת הַקָּהָל.

וּבְלֵיל סַגְרִיר אֶחָד יָצָא אֶלְחָנָן דֶּרֶךְ אַחַד הַפְּתָחִים לָבוּשׁ בִּגְדֵי אֶזְרָח רָגִיל, לְבַל יַכִּירֵהוּ אִישׁ. אֶת הַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו וְאֶת הַמַּפְתֵּחַ הִשְׁלִיךְ אֶל הַנָּהָר טִיבֶּר. הוּא יָצָא מַרוֹמָא לִבְלִי שׁוּב עוֹד אֵלֶיהָ. זְמַן מָה הָלַךְ רַגְלִי, וְכַאֲשֶׁר נוֹכַח, כִּי אֵין שׁוּם חֲשָׁשׁ, שֶׁמָּא יַכִּירוּהוּ, שָׂכַר לוֹ סוּסִים וּמֶרְכָּבָה וְנָסַע צָפוֹנָה.

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת חִכּוּ עֲבָדָיו לַשָּׁוְא לְרֶגַע צֵאתוֹ מֵחֲדָרָיו הַפְּנִימִיִּים. לְבַסּוֹף פָּתְחוּ אֶת הַדְּלָתוֹת, חִפְּשׂוּ בְּכָל הָאַרְמוֹן – וְהָאַפִּיפִיּוֹר אֵינֶנּוּ.

הַשְּׁמוּעָה עַל אֹדוֹת הִתְעַלְּמוּתוֹ שֶׁל הָאַפִּיפִיּוֹר הִתְפַּשְׁטָה מַהֵר בְּכָל הָעִיר וְעוֹרְרָה תִּמָּהוֹן וּמְבוּכָה רַבָּה בְּלֵב הַקָּהָל. יַשׁ אֲשֶׁר אָמְרוּ, כִּי הָאַפִּיפִיּוֹר נֶהֱרֵג עַל יְדֵי אוֹהֲבֵי הַקֵּיסָר, וְיַשׁ אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ, כִּי עָלָה בִּקְדֻשָּׁתוֹ הַשָּׁמָיְמָה, וַאֲחַרִים הֶעֱלִילוּ עָלָיו, כִּי הוּא מָכַר אֶת נַפְשׁוֹ לְשָׂטָן, אֲבָל עַל לֵב שׁוּם אִישׁ לֹא עָלָה הָרַעְיוֹן, כִּי הוּא עָזַב אֶת רוֹמָא, אֶת תִּפְאֶרֶת מִשְׂרָתוֹ, אֶת כְּבוֹדוֹ, כִּמְעַט כְּבוֹד אֱלֹהִים, וְאָשְׁרוֹ הַגָּדוֹל – לִחְיוֹת חַיֵּי שִׁפְלוּת כְּכָל הַיְּהוּדִים.

 

יא. הַבֵּן הָאוֹבֵד    🔗

כַּאֲשֶׁר שֶׁב רַבִּי שִׁמְעוֹן לְמַגֶּנְצָא וְסִפַּר לְאִשְׁתּוֹ אֶת קוֹרוֹת בְּנָהּ הַנִּפְלָאוֹת וְנָתַן תִּקְוָה בְּלִבָּהּ, כִּי עוֹד מְעַט יָשׁוּב אֵלֶיהָ, נִתְמַלֵא לִבָּהּ גַּעְגּוּעִים גְּדוֹלִים עַל בְּנָהּ, וּלְמִן הַיּוֹם הַהוּא לֹא חָדְלָה מֵחַכּוֹת וּמִצַפּוֹת לוֹ, עַד אֲשֶׁר כָּל עוֹבֵר אֹרַח נִרְאָה בְּעֵינֶיהָ כִּבְנָהּ. וְאוּלָם סוֹף כָּל סוֹף הִגִיעַ הַיּוֹם, וּבְנָהּ הָאוֹבֵד, אֲשֶׁר עוֹד לֹא נִשְׁכַּח מִלִּבָּהּ בְּכָל אוֹתָן הַשָּׁנִים הָרַבּוֹת. נָפַל עַל צַוָּארֶיהָ וַיִּשַׁק לָהּ.

אֶלְחָנָן הִקְדִּישׁ אֶת עַצְמוֹ לְלִמּוּד הַתּוֹרָה. בְּהַשְׁגָּחַת אָבִיו וּבְעֶזְרָתוֹ עָלוּ לוֹ הַלִּמּוּדִים בְּנָקֵל, וְעַד מְהֵרָה נִתַּן לוֹ הַתֹּאַר “חָבֵר”. הָאִישׁ הַזֶּה, אֲשֶׁר עוֹד זֶה לֹא כְּבָר כְּבְּדוּהוּ בִּכְבוֹד אֱלֹהִים וְהָיְתָהּ לוֹ יְכֹלֶת לְהַשִּׂיג אֶת כָּל מַחֲמַדֵי הַחַיִּים בְּלִי עָמָל וִיגִיעָה, עָמַל וְיָגַע עַתָּה לְהַשִּׂיג אֶת הַשֵּׁם “חָבֵר”, הַנִּתָּן לְתַלְמִידֵי יְשִׁיבָה בְּנֵי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה.

בּוֹאוֹ לְמַגֶּנְצָא וּלְבֵית רַבִּי שִׁמְעוֹן עָשָׂה רֹשֶׁם גָּדוֹל עַל כָּל הָעֵדָה, וְסִפּוּרִים רַבִּים וְנִפְלָאִים סִפְּרוּ עָלָיו וְעַל קוֹרוֹתָיו לְמִימֵי יַלְדוּתוֹ, אֲבָל שׁוּם אִישׁ לֹא יָדַע אֶת הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, כִּי הִשְׁבִּיעַ רַבִּי שִׁמְעוֹן אֶת בְּנֵי בֵיתוֹ לְבַל יְגַלּוּ אֶת הַסּוֹד לשׁוּם אִישׁ.

בָּעֵת הַהִיא בָּא ר' מְשֻׁלָּם מֵרֶגֶּנְסְבּוּרְג לְמַגֶּנְצָא, וַיָּסַר לְבֵית הָרַב רַבִּי שִׁמְעוֹן וַיַּרְא אֶצְלוֹ אֶת אֶלְחָנָן בְּנוֹ. מִיָּד כְּשֶׁרָאָהוּ אֶלְחָנָן הִכִּירוֹ וְחָשַׁב בְּלִבּוֹ: “הֲלֹא זֶה הוּא הָאִישׁ, אֲשֶׁר הִצַלְתִּי אֶת בַּתּוֹ בָּעֵת שֶׁהָיִיתִי הַחַשְׁמָן פֶלִיקְס!” אֲבָל גַּם רַבִּי מְשֻׁלָּם הִבִּיט בּוֹ וְהִשְׁתּוֹמֵם עַד מְאֹד.

“אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה!” אָמַר ר' מְשֻׁלָּם: “אִלְמָלֵא יָרֵאתִי, פֶּן יַתְעֵנִי דִמְיוֹנִי, כִּי עַתָּה אָמַרְתִּי, כִּי הִנְּךָ אָדוֹן גָּדוֹל מְאֹד, וַאֲנִי חַיָּב לְךָ תּוֹדָה רַבָּה.”

“וּמַה שְּׁלוֹם רָחֵל בִּתְּךָ?” שְׁאֵלָהוּ אֶלְחָנָן.

“אִם כֵּן, אֲדוֹנִי… הַאֻמְנָם אַתָּה הוּא…?”

“הוּא בְנִי אֶלְחָנָן!” הַפְסִיק רַבִּי שִׁמְעוֹן אֶת דְּבָרָיו וְלֹא הִרְשָׁה לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַשִּׂיחָה בְּעִנְיָן זֶה. וְאוּלָם ר' מְשֻׁלָּם הַשְׁתּוֹקֵק מאד לָדַעַת אֶת הָאֱמֶת, וְהוּא הֵחֵל לַחֲקוֹר וְלִדְרֹשׁ אֶת בְּנֵי הָעַדָה עַל אֹדוֹת חַיֵּי אֶלְחָנָן, אֲבָל הֵם סִפְּרוּ לוֹ כַּמָּה דְּבָרִים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים, וְהוּא לֹא יָכֹל לְהַצִיל מִפִּיהֶם דָּבָר נָכוֹן. הַדָּבָר הָיָה בְּעֵינָיו לְחִידָה גְדוֹלָה, וְרַק זֶה הָיָה בָרוּר בְּעֵינָיו, כִּי אֶמְנָם אֶלְחָנָן הוּא אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת בִּתּוֹ, – אֲבָל אֵיךְ אֶפְשָׁר כַּדָּבָר הַזֶּה, כִּי אֶלְחָנָן וְהַחַשְׁמָן פֶלִיקְס שְׁנֵיהֶם אִישׁ אֶחָד הֵם?

הַשְׁאֵלָה הַזֹּאת לֹא נָתְנָה לוֹ מָנוֹחַ, וּבְאַחַד הַיָּמִים הַבִיא אִתּוֹ לְבֵית רַבִּי שִׁמְעוֹן אֶת בִּתּוֹ, לְמַעַן אֲשֶׁר תִּרְאֶה גַם הִיא אֶת אֶלְחָנָן וְתַבִּיעַ לוֹ אֶת תּוֹדָתָהּ, אִם אָמְנָם תַּכִּיר בּוֹ אֶת מַצִּילָהּ הַחַשְׁמָן פֶלִיקְס.

רַ' מְשֻׁלָּם הָיָה אִישׁ נִכְבָּד מְאֹד וּבִתּוֹ הָיְתָה נַעֲרָה יְפַת־תֹּאַר וּבַת־חָיִל. הִיא מָצְאָה חֵן בְּעֵינֵי אֶלְחָנָן, וּבַיּוֹם אֲשֶׁר נָשָׂא אוֹתָהּ לְאִשָּׁה, נוֹדְעוּ לוֹ לְבַסּוֹף לְרַ' מְשֻׁלָּם מִפִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן כָּל קוֹרוֹת חֲתָנוֹ.

וְיַעַן כִּי רַ' מְשֻׁלָּם הִתְגָּאָה מְאֹד בַּחֲתָנוֹ לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק וְלִשְׁמוֹר אֶת הַסּוֹד בְּלִבּוֹ, וְגִלָּה אוֹתוֹ לַאֲחָדִים מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְהֵם סִפְּרוּ אֶת הַדָּבָר גַם לַאֲחֵרִים, וְכָכָה נוֹדַע הַסּוֹד בָּרַבִּים. אֲבָל בְּכָל קְהַל הַיּוֹדְעִים לֹא נִמְצָא אַף אִישׁ אֶחָד, אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לִבּוֹ לְהַלְשִׁינוֹ לִפְנֵי הַמֶּמְשָׁלָה, וְאִלּוּ גַּם נִמְצָא, אָז וַדַּאי שֶׁלֹּא הָיוּ מַאֲמִינִים לוֹ.

אֶלְחָנָן הִקְדִישׁ אֶת עַצְמוֹ לְתוֹרָה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים. בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים הַבָּאוֹת נוֹלְדוּ לוֹ בָּנִים וּבָנוֹת, וְהוּא הִרְגִישׁ אֶת עַצְמוֹ מְאֻשָּׁר בְּקֶרֶב מִשְׁפַּחְתּוֹ הָאוֹהֶבֶת אוֹתוֹ וְהָאֲהוּבָה עָלָיו. לֹא עָבְרוּ יָמִים מְרֻבִּים וְהוּא הָיָה לְלַמְּדָן גָדוֹל, אֲבָל כְּאָבִיו כֵּן גַּם הוּא – הָיָה מְחַבֵּר שִׁירִים מִזְּמָן לִזְמָן. אֲחָדִים מִשִּׁירָיו הַנִּשְׂגָּבִים נוֹדָעִים לָנוּ עַד הַיּוֹם. הֵם מְעִידִים עַד כַּמָּה יָדַע מְחַבְּרָם לְהוֹקִיר אֶת הִתְקַשְּׁרוּתוֹ לְעַם יִשְׂרָאֵל וּלְתוֹרָתוֹ, וְעַד כַּמָּה הִשְׁפִּיעָה עָלָיו תּוֹרָה זוֹ לַעֲקוֹר מִלִּבּוֹ אֶת כָּל הַצְּמָחִים וְהַגִּדּוּלִים הָרָעִים, אֲשֶׁר יְדֵי אֲנָשִׁים רָעִים וְחַטָּאִים נָטְעוּ בּוֹ לְמִן יְמֵי יַלְדוּתוֹ הַקְּדוּמִים.