זֶה קָרָה בַּקִבּוּץ הַשׁוֹכֵן עַל גִבְעָה יְרֻקָה בַּדֶרֶךְ לִירוּשָׁלַיִם. יַלְדֵי בֵּית־הַסֵפֶר, שֶׁנִקְרְאוּ בְּקִצוּר “חֶבְרַת־הַיְלָדִים”, חָשְׁקָה נַפְשָׁם בְּסָאפָארִי. מַה פִּתְאֹם סָאפָארִי? סָאפָארִי בַּקִבּוּץ? סָאפָארִי עִם יְעָרוֹת, מְעָרוֹת, עֲרָבוֹת וְחַיוֹת טֶרֶף? לֹא בְּדִיוּק כָּךְ. בְּסַךְ הַכֹּל בִּקְשׁוּ, שֶׁבִּמְקוֹם הַכְּלוּבִים הַצָרִים, בָּהֶם הֶחֱזִיקוּ אֶת הַחַיוֹת בְּמֶשֶׁק הַיְלָדִים, יַקְצוּ לָהֶם מָקוֹם רְחַב יָדַיִם וְגָדוּר סָבִיב, שֶׁבּוֹ תּוּכַלְנָה כָּל הַחַיוֹת לִחְיוֹת בְּנַחַת וּלְהִסְתּוֹבֵב חָפְשִׁי. מִין סָאפָארִי זוּטָא. אַךְ אֵיךְ יַגְשִׁימוּ זֹאת?
מָקוֹם יָפֶה וּמַתְאִים מָצְאוּ לָהֶם. סָמוּךְ לְמֶשֶׁק הַיְלָדִים הִשְׂתָּרְעָה חֹרְשַׁת אֳרָנִים דְלִילָה. בְּמֶרְכָּזָהּ הָיָה מָקוֹם חָשׂוּף מֵעֵצִים, בּוֹ נִצְבוּ כַּמָה סַלְעֵי בְּרֵאשִׁית עֲנָקִיִים. הַיְלָדִים גִלְגְלוּ לְאוֹתוֹ מָקוֹם סְלָעִים נוֹסָפִים, וּבְעֶזְרַת הָאָבוֹת עָרְמוּ סֶלַע עַל סֶלַע עַד שֶׁיָצְרוּ מֵעֵין מְעָרַת סְלָעִים שֶׁאֶפְשָׁר לְהִסְתַּתֵּר בָּהּ. גַם בְּרֵכָה קְטַנָה חָפְרוּ וּמִלְאוּהָ מַיִם, בִּשְׁבִיל הַבַּרְוָזִים. הַמָקוֹם נִרְאָה מַמָשׁ יְפֵהפֶה, רַק גָדֵר חָסְרָה. “גָדֵר,” אָמְרוּ לָהֶם הַחֲבֵרִים, “עוֹלָה כֶּסֶף רַב, וְכֶסֶף אֵין לָנוּ.” חֲבָל.
עוֹז, חֵן, עֹפֶר וְזִיו, שֶׁהָיוּ הַמְתַכְנְנִים הָרָאשִׁיִים שֶׁל הַסָאפָארִי, לֹא אָמְרוּ נוֹאָשׁ. “נִתְגַיֵס לָעֲבוֹדָה,” הֵם אָמְרוּ, “נַרְוִיחַ בְּעַצְמֵנוּ כֶּסֶף לַגָדֵר.” בָּעֶרֶב הָלְכוּ לְסִדוּר הָעֲבוֹדָה וְשָׁאֲלוּ: “יֵשׁ מָחָר עֲבוֹדָה בִּשְׁבִילֵנוּ? אַחֲרֵי הַלִמוּדִים כַּמוּבָן.” אֲבָל מִי יִמְצָא לָהֶם עֲבוֹדָה שֶׁל מַמָשׁ אַחֲרֵי הַלִמוּדִים? “לָעֲבוֹדָה צָרִיךְ לָקוּם הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר.” אַךְ הֵם לֹא וִתְּרוּ. עֶרֶב אַחַר עֶרֶב הָלְכוּ לְסַדְרַן הָעֲבוֹדָה, וְתָמִיד אוֹתָהּ הַתְּשׁוּבָה: אֵין עֲבוֹדָה. רַק הַמִקְרֶה הַטוֹב בָּא לְעֶזְרָתָם.
בְּאוֹתָהּ שָׁנָה הֵכִינוּ הַפַלָחִים שֶׁטַח לִזְרִיעַת אַרְטִישׁוֹק. הִדְבִּירוּ אֶת הָעֲשָׂבִים, חָרְשׁוּ, זָרְעוּ וְהִשְׁקוּ. וּמַה קָרָה? לְפֶתַע הִתְכַּסָה כָּל הַשָׂדֶה בְּשָׁמִיר יָרֹק, אוֹתוֹ שָׁמִיר רֵיחָנִי שֶׁאִמָא מַכְנִיסָה לַצִנְצֶנֶת שֶׁל הַמְלָפְפוֹנִים הַכְּבוּשִׁים, אוֹ קוֹצֶצֶת לְתוֹךְ הַסָלָט. “מַה לַעֲשׂוֹת עִם הַשָׁמִיר הַזֶה?!” שָׁאֲלוּ הַפַלָחִים הַמְיֹאָשִׁים. “הוּא לֹא יִתֵּן לָאַרְטִישׁוֹק לִצְמֹחַ.” הִזְדַמֵן לַמָקוֹם אִישׁ “תְנוּבָה” וְשָׂמַח שִׂמְחָה רַבָּה. “הָבִיאוּ אֵלֵינוּ אֶת הַשָׁמִיר,” אָמַר, “קִשְׁרוּ אוֹתוֹ חֲבִילוֹת־חֲבִילוֹת וּמִכְרוּ אוֹתוֹ לָנוּ. יֵשׁ בִּקוּשׁ רַב לַיֶרֶק הַזֶה.” אַךְ הַפַלָחִים עֲדַיִן לֹא הָיוּ מְרֻצִים. מֵהֵיכָן יִמָצֵא לָהֶם זְמַן לַחְתֹּךְ וְלִצְרֹר שָׁמִיר בַּחֲבִילוֹת? וּמִי הִצִיל אֶת הַמַצָב? כַּמוּבָן – הַיְלָדִים. הֵם קָפְצוּ עַל הַהִזְדַמְנוּת שֶׁבָּאָה בְּמַפְתִּיעַ.
בִּתְרוּעוֹת גְדוֹלוֹת עָטָה כָּל חֶבְרַת הַיְלָדִים, בָּנִים וּבָנוֹת, עַל הַשָׁמִיר. מִדֵי יוֹם, אַחֲרֵי הַלִמוּדִים, מִהֲרוּ כֻּלָם לַשָׂדֶה, חָתְכוּ, אָרְזוּ וְצָרְרוּ צְרוֹרוֹת שֶׁל שָׁמִיר. אֵיזֶה עִסוּק נִפְלָא! הַשָׁמַיִם כְּחֻלִים, הַשָׁמִיר יָרֹק וְרֵיחָנִי וְהַיְלָדִים בַּשָׂדֶה כְּמוֹ פְּרָחִים גְדוֹלִים וְצִבְעוֹנִיִים, כְּמוֹ דְבוֹרִים עַמְלָנִיוֹת! נָחִיל שָׁר וּמְזַמְזֵם וְעוֹבֵד, עוֹבֵד, עוֹבֵד. הַגַב כּוֹאֵב? הַשֶׁמֶשׁ שׂוֹרֶפֶת? לֹא נוֹרָא! בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר נָקִים סָאפָארִי.
חֲבִילוֹת הַשָׁמִיר נִמְכְּרוּ בִּתְנוּבָה וְכָל הָאָרֶץ אָכְלָה בְּאוֹתָהּ שָׁנָה אֶת הַשָׁמִיר הָרֵיחָנִי שֶָל חֶבְרַת הַיְלָדִים מֵאוֹתוֹ קִבּוּץ שֶׁעַל הַגִבְעָה. וְהָעִקָר: כָּל יוֹם נִרְשַׁם לִזְכוּתָם שֶׁל הַיְלָדִים סְכוּם כֶּסֶף נוֹסָף לַהֲקָמָת הַגָדֵר. וּלְבַסוֹף, כְּשֶׁהַשָׂדֶה הָיָה נָקִי, וְכָל הַשָׁמִיר נִמְכַּר – הָיָה לָהֶם דֵי כֶּסֶף לִבְנִיַת הַגָדֵר.
בְּאוֹתָם יָמִים הִגִיעַ לְמֶשֶׁק הַיְלָדִים זוּג יַחְמוּרִים מִגַן הַחַיוֹת הַתַּנָ"כִי בִּירוּשָׁלַיִם. הָיָה זֶה זוּג יָפֶה לְהַפְלִיא. הַיַחְמוּרָה – אַיָלָה קַלִילָה, גְמִישָׁה וְדַקַת רַגְלַיִם, וְהַיַחְמוּר כָּבֵד יוֹתֵר וְנוֹשֵׂא עַל רֹאשׁוֹ קַרְנַיִם גְדוֹלוֹת וּמְפֹאָרוֹת. כֵּיוָן שֶבְּנִיַת הַסָאפָארִי לֹא הֻשְׁלְמָה עֲדַיִן, הִכְנִיסוּ אֶת הַיַחְמוּרִים לִכְלוּבִים. הַיַחְמוּר הַזָכָר רָבַץ שָׁקֵט בִּכְלוּבוֹ. עַל אַף שֶׁהָיָה עָצוּב, נָהַג לָקוּם וְלָגֶשֶׁת לַפֶּתַח לְקַבֵּל אֶת מְנַת הָאֹכֶל שֶׁלוֹ. שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת רָבַץ בִּמְקוֹמוֹ וְהִבִּיט הַחוּצָה אֶל הָעוֹלָם הַחָפְשִׁי בְּגַעְגוּעִים. לֹא כֵן הַיַחְמוּרָה. הִיא הָיְתָה סוֹעֶרֶת וְסוֹרֶרֶת, סֵרְבָה לִהְיוֹת כְּלוּאָה, לֹא נִגְשָׁה לַמָזוֹן וְכָל הַזְמָן נִסְתָה לִבְרֹחַ.
הַיְלָדִים, שֶׁרָאוּ אֶת מְצוּקַת הַשְׁנַיִם, הִשְׁתַּדְלוּ לְהָחִישׁ אֶת הֲקָמַת הַסָאפָארִי. הֲרֵי צָרִיךְ לָתֵת לַיַחְמוּרִים מֶרְחַב מִחְיָה, שֶׁיוּכְלוּ לְהִסְתּוֹבֵב וּלְהִשְׁתּוֹלֵל בּוֹ. אֲבָל הַיַחְמוּרָה לֹא חִכְּתָה. יוֹם אֶחָד נֶעֶלְמָה וְאֵינֶנָה. הַסוֹעֶרֶת פָּרְצָה אֶת הַגָדֵר וּבָרְחָה לַגְבָעוֹת. שָׁם סוֹבְבָה בַּשָׂדוֹת וּבַחֹרְשׁוֹת, דִלְגָה בַּמֶרְחָבִים וְחָיְתָה לָהּ חַיֵי חֹפֶשׁ נִפְלָאִים. הַפַלָחִים רָאוּ אוֹתָהּ לִפְעָמִים מֵרָחוֹק, אַךְ לֹא הִצְלִיחוּ לְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ. רַק הִרְגִישָׁה בָּהֶם – מִיָד נָשְׂאָה רַגְלֶיהָ וּבָרְחָה.
כָּל הַחֹרֶף חָיְתָה לָהּ שָׁם חָפְשִׁיָה וּפִרְאִית. אָכְלָה עֵשֶׂב רַעֲנָן, הִתְרוֹעֲעָה עִם צַבִּים וְצִפּוֹרִים, וְנֶהֶנְתָה מֵהַמֶרְחָב. בֵּינְתַיִם, לִקְרַאת הָאָבִיב, הִסְתַּיְמָה בְּנִיַת הַגָדֵר. חֲלוֹם הַסָאפָארִי הָיָה לְמַמָשׁ: חֹרְשָׁה קְטַנָה, מְעָרַת סְלָעִים, בְּרֵכָה, שִׂיחִים וַאֲבָנִים וְ… גָדֵר! לְאַחַר שֶׁהִצִיבוּ אֶת הַשַׁעַר הַגָדוֹל, הִכְנִיסוּ אֶת כָּל חַיוֹת הַמֶשֶׁק פְּנִימָה. הָעִזִים – טִפְּסוּ מִיָד עַל הַסְלָעִים וְנִצְבוּ לְמַעְלָה כְּמוֹ פְּסָלִים. הַבַּרְוָזִים הִשְׁתַּכְשְׁכוּ לַהֲנָאָתָם בְּמֵי הַבְּרֵכָה וְהַטַוָסִים הִתְהַלְכוּ לָהֶם בְּרֹב חֲשִׁיבוּת בֵּינוֹת לָעֵצִים. הַגָדֵר לֹא עִנְיְנָה אוֹתָם כְּלָל. רוֹצִים – שׁוֹהִים בְּתוֹךְ הַסָאפָארִי. רוֹצִים – מִתְעוֹפְפִים מֵעַל הַגָדֵר וּמִתְהַלְכִים בַּחוּץ. אַךְ אַל דְאָגָה: לַסְעוּדָה תָמִיד יַחְזְרוּ פְּנִימָה. גַם הַעַיִר הָיָה עַלִיז וּמְרֻצֶה, הוּא קִפֵּץ בַּסָאפָארִי מִקָצֶה אֶל קָצֶה וְנָעַר בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת. כָּל הַחַיוֹת נֶהֱנוּ מֵהַמֶרְחָב וְהַסָאפָארִי שָׁקַק חַיִים.
רַק הַיַחְמוּר הָיָה בּוֹדֵד וְעָצוּב. לָרוֹב שָׁכַב בֵּין הַסְלָעִים, אֲצִילִי וְעָגוּם. בְּלֵילוֹת הָאָבִיב נָהַג לַעֲמֹד לְיַד הַגָדֵר וּלְהַשְׁמִיעַ קוֹל גַעְגוּעִים, קְרִיאָה אֲרֻכָּה וְנוֹאֶשֶׁת לַיַחְמוּרָה שֶׁלוֹ. וְהִיא, בְּשָׁמְעָהּ אֶת הַקְרִיאָה, הָיְתָה מִתְקָרֶבֶת בִּזְהִירוּת וּבְחַשְׁדָנוּת אֶל הַגָדֵר. אַךְ לְמַרְאֵה אָדָם – מִיָד הָיְתָה בּוֹרַחַת חֲזָרָה לַגְבָעוֹת.
עֶרֶב אֶחָד, לִפְנֵי פֶּסַח, כַּאֲשֶׁר יַלְדֵי הַחֶבְרָה הָלְכוּ לַסָאפָארִי לְהָבִיא מִסְפּוֹא לַחַיוֹת, רָאוּ אֶת הַיַחְמוּרָה עוֹמֶדֶת סָמוּךְ לַגָדֵר, קְרוֹבָה מְאֹד לַיַחְמוּר שֶׁלָהּ שֶׁעָמַד לְצִדָהּ מֵעֵבֶר לָרֶשֶׁת. “נָסִיךְ וּנְסִיכָה,” אָמְרָה יַלְדָה אַחַת לְפֶתַע, " וְהַגָדֵר מַפְרִידָה בֵּינֵיהֶם. צָרִיךְ לִפְתֹּחַ לַנְסִיכָה אֶת הַשַׁעַר." אַךְ בְּרֶגַע שֶׁחָשָׁה הַיַחְמוּרָה בַּיְלָדִים הַמִתְקָרְבִים, מִיָד הִסְתּוֹבְבָה וְהִסְתַּלְקָה לָהּ. מֵעַתָּה רָאוּ אוֹתָהּ כִּמְעַט מִדֵי עֶרֶב, בָאָה לְבַקֵר אֶת הַיַחְמוּר וּבוֹרַחַת חֲזָרָה. רָצוּ לִלְכֹּד אוֹתָהּ וּלְהַכְנִיסָהּ לַסָאפָארִי, אֲבָל אֵיךְ? יָשְׁבוּ הַיְלָדִים וְתִכְנְנוּ תָּכְנִיוֹת. וּמִי בְּרֹאשׁ הַמְתַכְנְנִים? כַּמוּבָן – זִיו וְעוֹז וְעֹפֶר וְחֵן. עֹפֶר אָמַר כִּי אֵינוֹ בָּטוּחַ שֶׁצָרִיךְ לִלְכֹּד אֶת הַיַחְמוּרָה, “הִיא אוֹהֶבֶת לִהְיוֹת חָפְשִׁית וְאוּלַי צָרִיךְ לְשַׁחְרֵר גַם אֶת הַיַחְמוּר. כָּךְ יוּכְלוּ שְׁנֵיהֶם לָרוּץ עַל הַגְבָעוֹת וְיִהְיוּ מְאֻשָׁרִים.”
“מַה פִּתְאֹם מְאֻשָׁרִים,” אָמַר חֵן. “הָעֵשֶׂב הַטוֹב שֶׁל הַחֹרֶף יִגָמֵר עוֹד מְעַט וְהַיַחְמוּרִים יַתְחִילוּ לְכַרְסֵם אֶת הַשָׂדוֹת הַמְעֻבָּדִים.”
“אָז מָה?” הִתְרִיס עֹפֶר, “חֲבָל לְךָ עַל קְצָת יֶרֶק?”
“לֹא חֲבָל לִי,” הִסְבִּיר חֵן, “אֲבָל אַתָּה שָׁכַחְתָּ אֶת הָרִסוּסִים. הַיַחְמוּרִים יֹאכְלוּ מִן הַשָׂדֶה הַמְרֻסָס וְיָמוּתוּ. לֹא! צָרִיךְ לִלְכֹּד אֶת הַיַחְמוּרָה וִיהִי מָה.”
נָכוֹן. חֵן צָדַק. כֻּלָם הֵבִינוּ שֶׁכָּךְ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת, וּלְאַט־לְאַט נִרְקְמָה הַמְזִמָה.
עֶרֶב אֶחָד קָשְׁרוּ הַיְלָדִים חֶבֶל אָרֹךְ אֶל שַׁעַר הַסָאפָארִי, הֶחֱזִיקוּ אֶת הַחֶבֶל בְּקָצֵהוּ הָרָחוֹק מֵעֵבֶר לַשְׁבִיל וְיָשְׁבוּ לָהֶם שָׁם בְּמַאֲרָב, מֻסְתָּרִים מֵאֲחוֹרֵי שִׂיחַ. יָשְׁבוּ וְצָפוּ בְּמֶתַח. הָיָה זֶה עֶרֶב אֲבִיבִי כָּחֹל סָגֹל, אַחֲרֵי שְׁקִיעַת הַשֶׁמֶשׁ. עֲצֵי הָאֹרֶן אִוְשְׁשׁוּ בָּרוּחַ הַקַלָה. הַיַחְמוּר שָׁכַב בֵּין הַסְלָעִים, כִּמְחַכֶּה לְמַשֶׁהוּ. וְהַמַשֶׁהוּ בֶּאֱמֶת הִתְרַחֵשׁ. לְפֶתַע רָאוּ הַיְלָדִים בַּמֶרְחָק אֶת הַיַחְמוּרָה הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה. יָפָה, גְמִישַׁת־צַעַד וְקַלַת־רַגְלַיִם. מְרַחְרַחַת אִם אֵין רֵיחַ סַכָּנָה מַגִיעַ לְאַפָּהּ. עֲדַיִן שׁוֹמֶרֶת מֶרְחָק וּדְרוּכָה לִבְרֹחַ. הַיְלָדִים מְצַפִּים לְלֹא נִיעַ. נִדְמֶה שֶׁכָּל הָעוֹלָם עָצַר נְשִׁימָתוֹ. הִנֵה מַגִיעָה… לְאַט לְאַט מָשְׁכוּ הַיְלָדִים בַּחֶבֶל וְהַשַׁעַר נִפְתַּח בַּחֲרִיקָה. הַיַחְמוּרָה קָפְצָה אֲחוֹרַנִית בְּבֶהָלָה, נִרְעֲדָה כֻּלָהּ וְהֵחֵלָה מִתְרַחֶקֶת. אַחֲרֵי כַּמָה דִלוּגִים שׁוּב עָמְדָה וְהִבִּיטָה סְבִיבָהּ. הַיַחְמוּר קָם מֵרִבְצוֹ וְעָמַד לְיַד הַסֶלַע. צְלָלִית רַבַּת הוֹד עֲטוּרַת קַרְנַיִם מְסֹעָפוֹת, גַם הוּא מְחַכֶּה, הַאֵין כָּאן סַכָּנָה? הַיַחְמוּרָה הִבִּיטָה בַּשַׁעַר הַפָּתוּחַ מְחַפֶּשֶׂת אוֹיֵב נֶעֶלָם – וָאַיִן. שׁוּב הִתְקָרְבָה קְצָת. כֵּן, הַשַׁעַר פָּתוּחַ לִרְוָחָה, וְשָׁם בִּפְנִים עוֹמֵד הַיַחְמוּר אֲהוּב־לִבָּהּ וּמְחַכֶּה לָהּ. הוּא לֹא בָּא לִקְרָאתָהּ. הִיא צְרִיכָה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, וְהַשַׁעַר פָּתוּחַ. עוֹד כַּמָה צְעָדִים, וְהַיַחְמוּרָה עָמְדָה בְּתוֹךְ הַשַׁעַר. מַה יִקְרֶה? כְּלוּם לֹא קוֹרֶה, הַכֹּל שָׁקֵט. וְהִיא עוֹמֶדֶת בִּמְקוֹמָהּ, קָשֶׁה לָהּ לְהַחְלִיט לְהִכָּנֵס. הַיְלָדִים, מֵעֵבֶר לַשְׁבִיל, מֵאֲחוֹרֵי הַשִׂיחַ, עָצְרוּ אֶת נְשִׁימָתָם. מִלָה לֹא יָצְאָה מִפִּיהֶם. אֵינָם זָזִים. כָּל תְּזוּזָה קְטַנָה תַּבְרִיחַ אֶת הַיַחְמוּרָה חֲזָרָה אֶל הַגְבָעוֹת. נוּ! שֶׁתִּכָּנֵס כְּבָר! הִנֵה עָבְרָה אֶת הַסַף. נִכְנְסָה בַּשַׁעַר. הַיְלָדִים מְחַכִּים שֶׁתִּכָּנֵס עוֹד. שֶׁתִּתְקָרֵב אֶל הַיַחְמוּר הַמְחַכֶּה לָהּ שָׁם, בֵּין הַסְלָעִים. כֵּן, כֵּן! הִיא כְּבָר מַמָשׁ בִּפְנִים. בְּתוֹךְ הַסָאפָארִי. “עַכְ־שָׁו”, לוֹחֵשׁ זִיו. הַיְלָדִים מְשַׁחְרְרִים אֶת הַחֶבֶל וְהַשַׁעַר נִסְגָר. מִיָד קָפְצוּ מִמְקוֹמָם וְהִבְרִיחוּ אוֹתוֹ כָּרָאוּי. וְהַיַחְמוּרָה? הַיַחְמוּרָה עָמְדָה בִּפְנִים, לְיַד הַיַחְמוּר. עָמְָה וְהִבִּיטָה בּוֹ מִקָרוֹב וְלֹא הִרְגִישָׁה כְּלָל שֶׁנִלְכְּדָה. הַיַחְמוּרָה חָזְרָה הַבַּיְתָה…
מֵאוֹתוֹ עֶרֶב הַיַחְמוּרָה לֹא הִשְׁתּוֹלְלָה עוֹד וְלֹא בִּקְשָׁה לָצֵאת. צַיְתָנִית וַחֲבִיבָה הִתְהַלְכָה בַּסָאפָארִי לְצַד הַיַחְמוּר. הַיְלָדִים שֶׁבָּאוּ לְבַקֵר רָאוּ אוֹתָם בְּיַחַד. נִרְאֶה אֲפִלוּ שֶׁהַיַחְמוּרָה כְּלָל לֹא הִתְגַעְגְעָה לַגְבָעוֹת שֶׁלָהּ. וּמֶה חָסֵר לָהּ כָּאן? יֵשׁ לָהּ מֶרְחָב לְהִתְהַלֵךְ וּלְדַלֵג, מַיִם זַכִּים לִשְׁתּוֹת וְחָצִיר רֵיחָנִי בְּשֶׁפַע. וּלְיָדָהּ הַיַחְמוּר הַיָפֶה שֶׁלָהּ, צְבִי מַלְכוּתִי עִם קַרְנַיִם מְסֹעָפוֹת הֲדוּרוֹת. וְעוֹד שִׁנוּי חָל בָּהּ, בַיַחְמוּרָה, הִיא לֹא נִרְאֲתָה עוֹד כָּל־כָּךְ דַקִיקָה וְקַלַת רַגְלַיִם. נִדְמֶה שֶׁבַּזְמַן הָאַחֲרוֹן כָּבְדָה מְעַט וְהִתְהַלְכָה יוֹתֵר בַּחֲשִׁיבוּת מֵאֲשֶׁר בִּגְמִישׁוּת. וְלָמָה? זֶה הִתְבָּרֵר אַחֲרֵי זְמַן לֹא רַב.
בֹּקֶר אֶחָד בָּאוּ הַיְלָדִים לַסָאפָארִי, וּמָה רָאוּ עֵינֵיהֶם? יַחְמוּר קָטָן נוֹלַד. קְטַנְטַן כָּזֶה, רוֹבֵץ לְיַד הַיַחְמוּרָה וְהִיא מְלַקֶקֶת אוֹתוֹ בְּרֹךְ. עֹפֶר קָטָן! בַּמְבִּי יְפֵהפֶה עִם נְקֻדוֹת רַבּוֹת עַל עוֹרוֹ הַחוּם. וְהוּא זָעִיר כָּל־כָּךְ! מְעוֹרֵר רַחֲמִים וְחַלָשׁ. מְנַסֶה לָקוּם וְנוֹפֵל שׁוּב, כִּי רַגְלָיו הַדַקִיקוֹת עֲדַיִן לֹא הֻרְגְלוּ לָשֵׂאת אוֹתוֹ. כָּל יַלְדֵי הַקִבּוּץ הִתְאַהֲבוּ בּוֹ, בָּעֹפֶר הַזָעִיר, הֶחָמוּד. כֻּלָּם רָצוּ לָשֵׂאת אוֹתוֹ עַל הַיָדַיִם, לְהַאֲכִיל אוֹתוֹ, לְכַסוֹת אוֹתוֹ בִּשְׂמִיכוֹת וּמַה לֹא? כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה מְפַנְקִים הָיוּ לוֹ עַד שֶׁצִָרִיךְ הָיָה לְגוֹנֵן עָלָיו מִפְּנֵיהֶם. יַלְדֵי חֶבְרַת הַיְלָדִים שָׁמְרוּ עָלָיו הֵיטֵב וְלֹא הִרְשׁוּ לַקְטַנִים לְהִתְקָרֵב אֲפִלוּ. “תֹּאהֲבוּ אוֹתוֹ מֵרָחוֹק,” הֵם אָמְרוּ, “אַחֶרֶת עוֹד תַּחְנְקוּ אוֹתוֹ מֵרֹב אַהֲבָה.”
כַּאֲשֶׁר קָמָה הַיַחְמוּרָה מֵרִבְצָהּ רָאוּ וְהִנֵה הִיא שׁוּב דַקַת גֵו, קַלַת רַגְלַיִם וְסוֹעֶרֶת, אַךְ לִבְרֹחַ לֹא בִּקְשָׁה עוֹד. הֲרֵי כָּאן כָּל עוֹלָמָהּ. מִשְׁפָּחָה שְׁלֵמָה: אַבָּא יַחְמוּר, חָשׁוּב, רְצִינִי וּבַעַל קַרְנַיִם. הַיַחְמוּרוֹן הַקָטָן שֶׁלָהּ, וְהִיא עַצְמָהּ, אִמָא יַחְמוּרָה – אַיָלָה יְפֵהפִיָה, קַלִילָה וּמְאֻשֶׁרֶת.
רַק לִפְעָמִים הָיְתָה עוֹמֶדֶת לְיַד הַגָדֵר וּמַבִּיטָה אֶל הַגְבָעוֹת הַמַכְחִילוֹת בַּמֶרְחָק. אַךְ מִשֶׁהָיָה הָעֹפֶר הַקָטָן בָּא וּמִתְחַכֵּךְ בָּהּ, מִיָד הָיְתָה פּוֹנָה מִשָׁם לָרוּץ וּלְדַלֵג עִמוֹ בֵּין הָאֳרָנִים.
“כַּמָה טוֹב שֶׁבָּנִינוּ אֶת הַסָאפָארִי,” חָזְרוּ וְאָמְרוּ הַיְלָדִים. עֶרֶב אֶחָד גַם אֲנִי בִּקַרְתִּי שָׁם. הַיַחְמוּר שָׁכַב לוֹ בְּפֶתַח מְעָרַת הַסְלָעִים, הַיַחְמוּרוֹן שֶׁעָיַף מִלְדַלֵג עַל הָאֲבָנִים, רָבַץ בִּמְנוּחָה מִתַּחַת לְעֵץ הָאֹרֶן וְאִמוֹ הַיָפָה לְצִדוֹ, מְלַקֶקֶת וּמְלַבֶּבֶת אוֹתוֹ. הָעִזִים הַלְבָנוֹת נִצְבוּ עַל רָאשֵׁי הַסְלָעִים כְּמוֹ פְּסָלִים. הַחֲמוֹר נָעַר נְעִירוֹת גַעְגוּעִים. אוּלַי גַם הוּא חִכָּה לָאָתוֹן שֶׁתָּבוֹא אֵלָיו מִן הַגְבָעוֹת? הַטַוָסִים פָּרְשׂוּ זְנָבוֹת מְפֹאָרִים שֶׁלָכְדוּ בְּזָהֳרָם אֶת קַרְנֵי הַשֶׁמֶשׁ הָאַחֲרוֹנוֹת וְשַׁלְוַת עֶרֶב מְתוּקָה יָרְדָה עַל הָעוֹלָם.
אֵין מַה לוֹמַר. יָפֶה בַּסָאפָארִי שֶׁל חֶבְרַת הַיְלָדִים, שָׁם, בַּקִבּוּץ הַשׁוֹכֵן עַל הַגִבְעָה בַּדֶרֶךְ לִירוּשָׁלַיִם.