הוֹ סְמוֹצֶ’ה שֶׁל בֵּיתִי בִּשְׁנוֹת יַלְדוּת –

אַתָּה עוֹלֶה בָּעַיִן, מִתְרוֹצֵץ

וּמְדַלֵּג מִנֶּגֶד, בְּעֵדוּת

נִמְחֵית, בְּגֶרֶם מַדְרֵגוֹת הָעֵץ.

אֲוִיר וְאוֹר אֵין טַעַם לְחַפֵּשׂ

בְּתוֹךְ חָצֵר סְגוּרָה, אָז מָה? אָז בָּא

בְּלֵיל קֵיצִי הַשֶּׁמֶשׁ וּמְטַפֵּס

לְמַעְלָה־מַעְלָה, אֶל הָאֲרֻבָּה.

בְּכָל חַלּוֹן פָּתוּחַ יֵשׁ צְלָלִים,

שִׁמְשָׁה תְּלוּיָה בּוֹ בְּפִרְפּוּר.

וִילָדִים עַל מַדְרֵגוֹת גְּדֵלִים

שְׁקוּעִים בְּתוֹךְ פִּלְאֵי סִפּוּר.

"אָז בָּא שׁוֹדֵד פְּרָאִי צוֹחֵק,

מַחְזִיק סַכִּין חַדָּה בְּיָד רָמָה" –

פִּתְאוֹם שְׁתִיקָה. רָקִיעַ מִתְרַחֵק

כִּי שִׁיר הַיְּלָדִים עַכְשָׁו נִשְׁמָע.

קִירוֹת, גַּגּוֹת בְּזֹהַר אַרְגָּמָן

וְקוֹל הַלְמוּת סַנְדְּלָר עוֹלֶה בְּקוֹל

וְשִׁיר נִשָּׂא לְמַעְלָה – אַךְ לִזְמַן

קָצָר שָׁתַק לְרֶגַע, זֶה הַכֹּל.

בְּכָל חַלּוֹן פָּתוּחַ יֵשׁ צְלָלִים,

טִרְטוּר שֶׁל מְכוֹנַת תְּפִירָה.

שִׁירֵי עָמָל וְדֹחַק כָּאן עוֹלִים –

עוֹלֶה אִתָּם קוֹלָהּ שֶׁל נַעֲרָה.

וּכְבָר אֶפְשָׁר לִנְשֹׁם בַּמַּדְרֵגוֹת,

כִּי שָׁב לַיַּעַר כָּל מִי שֶׁשָּׁדַד,

בְּכָל חַלּוֹן – צְלָלִים, כְּעֵין תּוּגוֹת,

וְעוֹד מְעַט הַלַּיְלָה בָּא, מִיָּד.