זִמְרַת הַחַיִּים / נפתלי הרץ אימבר

לך דומייה תהלה

(תהלים).

אֵתָיוּ מְשׁוֹרְרִים מַנְעִימֵי זְמִירוֹת,

שִׁמְעוּ הַזִּמְרָה וְתֵאָלְמוּ דוּמִיָּה,

עֲלֵי סֶלַע תְּנַפְּצוּ כִּנוֹרוֹת

וּבְקוֹל דְּמָמָה תֹאמְרוּ “פְּלִיאָה!”…

כִּנוֹרִי נִפַּצְתִּי עַל סֶלַע שִׁבְעָתָיִם

מֵאָז בִּינוֹתִי בִזְמִירוֹת נִפְלָאוֹת;

הֲתֵדְעוּ הַזִּמְרָה? הִיא זִמְרַת הַחַיִּים!

וְהַמְּנַגֵּן בַּכִּנּוֹר – יָהּ, יָהּ צְבָאוֹת!!

נַחַל שׁוֹטֵף הַקְשִׁיבוּ לְאַט

אֵיכָה יִשְׁטוֹף מִבֵּין צִנּוֹרוֹת,

כִּתְפִלָה זַכָּה מֵאִישׁ מָט

יִשְׁטְפוּ בִדְמָמָה צִלְצְלֵי כִּנּוֹרוֹת.

וְשָׁם הַיָּם הַסּוֹעֵר בָּרַעַשׁ

יִתְפַּלֵץ מִקּוֹלוֹת מַיִם אַדִּירִים,

לוֹעוֹ יִפְתַּח כְּהַר גָּעַש

לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת וְשִׁירִים.

יִרְעַם הַיָּם, נוֹרָא הַקוֹל –

קוֹלוֹת סוֹבְבִים כְּמוֹ גַלְגַּלִים,

וְזִמְרָה נְעִימָה מִיַּרְכְּתֵי שְׁאוֹל

תִּשְׁמַע מִצַּהֲלַת בַּת גַּלִּים.

בֵּין הַרְרֵי אֵל תִּשְׁמַע הַהֵד

כְּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל, כְּמַכֶּה בַתֹּף.

הֲתָבִין הַזִּמְרָה? הַמְשׁוֹרֵר עֵד!

מִבֵּין זִמְרַת יָהּ, יָהּ אֵין סוֹף!…

הֲתִרְאֶה הַבָּרָק וַחֲזִיז הָרַעַם

יְפַלֵּס נָתִיב בֵּינוֹת לָעָב?

קוֹל שַׁדַּי בְּלֶכְתּוֹ יִרְעַם בְּזַעַם

קוֹל תְּרוּעָה כְּעוֹדְרֵי קְרָב!

יַמִּים וּנְהָרוֹת גְּבָעוֹת וְהָרִים

סוּפוֹת וּסְעָרוֹת וְחַלְמִישׁ צוּרִים

כֻּלָּם הֵמָּה אַךְ מֵיתָרִים

בְּכִנּוֹר הַטֶּבַע יָשִׁירוּ שִׁירִים.

הַטֶּבַע כִּנּוֹר, הַמְנַגֵּן – אֲדֹנָי,

יְנַגֵּן יְצַלְצֵל כַּזָמִיר בַּגִּנָּה,

וּמָה אֲנִי בְרֹב הֶגְיוֹנָי

אַךְ קוֹל הֵד מִתְּנוּעָה קְטַנָּה!