הַשִּׁיר הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר שֶׁיָדַעְתִּי

הוא זֶה שֶׁרָאִיתָ בְּעֵינַי כְּשֶׁטֶבַעְתִּי בְּאַנְחוֹתַי

וְלֹא יָכֹלְתִּי שֵׂאת

כֹּבֶד שַׁרְעַפַּי הַנוּגִים.

הוּא זֶה שֶׁפָּתַח אָז אֶת מְגֵרוֹתַי

וּפָרַשׂ לְעֵינֶיךָ עֶרֶשׂ לִבִּי.

בְּבֵיתִי אֶשְׁמָעֵנוּ רַק שֶׁקֻלְפוּ קְלִפּוֹתַי

וְחֻדְשׁוּ נְעוּרַי

כְּשֶׁפִּיו הַגֵא יְסָרֵב לְעוֹדְדֵנִי

וּמַבָּטוּ יִנָשֵׂא כְּצוּר אֵיתָן וָרָם.

וְאָז רַק אֲלַפְּפֶנוּ בְּמַבָּטִי

וְאֹהָבוֹ.

אֵינִי חוֹדֵר לְתוֹכוֹ

וּמְבַקֵעַ רָזָיו

רַק הוּא מְפַזֵז בֵּין אֲבָרַי

וּמְאַיֵם לְהַכְחִיד חֵרוּתִי.

אֲבָל אַחַת בּוֹ אַבִּיט

וּכְבָר כְּאִלוּ אֶלֶף עֲדִים לִי אִשְׁרוּ,

כִּי חֵרוּתִי – אַהֲבָתִי

וְאַהֲבָתִי – יָפְיוֹ.