הָיֹה הָיוּ חֲמִשָּׁה כְּלַבְלָבִים קְטַנִּים. חָפְרוּ בּוֹר מִתַּחַת לַגָּדֵר וְיָצְאוּ לָשׁוּט בָּעוֹלָם הָרָחָב.
הָלְכוּ בְּאָחוּ, חָצוּ כְּבִישׁ, עָבְרוּ גֶּשֶׁר, יָרְדוּ בִּקְעָה, עָלוּ גִבְעָה – אֶחָד אַחֲרֵי הַשֵּׁנִי, אֶחָד אַחֲרֵי הַשֵּׁנִי.
וּכְשֶׁהִגִּיעוּ לְרֹאשׁ הַגִּבְעָה, עָמְדוּ וְסָפְרוּ אֶת עַצְמָם: אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלשָׁה, אַרְבָּעָה…
וְאֶחָד, הַקָּטָן מִכֻּלָם, נַבְחָן לַקְקָן, אֵינֶנּוּ.
הֵיכָן הוּא נַבְחָן לַקְקָן? – שָׁאֲלוּ וְהִתְפַּלְּאוּ.
חִפְּשׂוּ בְּרֹאשׁ הַגִּבְעָה – אֵינֶנּוּ. כָּאן רַק דֶּשֶׁא לְמַטָּה וְשָׁמַיִם מִמַּעַל.
חִפְּשׂוּ בַּמּוֹרָד שֶׁמִּיָּמִין – אֵינֶנּוּ. כָּאן רַק זַחַל גָּדוֹל וְחוּם זוֹחֵל לוֹ לְאִטּוֹ.
חִפְּשׂוּ בַּמּוֹרָד שֶׁמִּשְּׂמֹאל – אֵינֶנּוּ. כָּאן רַק לְטָאָה קְטַנָּה וִירֻקָּה רָצָה חִישׁ־מַהֵר.
אַךְ כַּאֲשֶׁר יָרְדוּ לְמַטָּה וְחִפְּשׂוּ בָּעֵשֶׂב הַגָּבוֹהַ, מְצָאוּהוּ. הוּא עָמַד לוֹ בְּשֶׁקֶט, כְּשֶׁאַפּוֹ צָמוּד לָאֲדָמָה וּמְרַחְרֵחַ.
– מָה הוּא עוֹשֶׂה שָׁם? – שָׁאֲלוּ אַרְבַּעַת הַכְּלַבְלָבִים הַקְּטַנִּים זֶה אֶת זֶה. נִגְּשׁוּ אֵלָיו בִּזְהִירוּת וּשְׁאֵלוּהוּ:
– מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, נַבְחָן לַקְקָן?
– אֲנִי מְרַחְרֵחַ! – עָנָה נַבְחָן לַקְקָן.
הִתְחִילוּ גַּם אַרְבַּעַת הַכְּלַבְלָבִים הַקְּטַנִּים לְרַחְרֵחַ וְקָרְאוּ:
– הֲרֵי זֶה רֵיחַ שֶׁל פּוּדִינְגְּ מָתוֹק!
קָפְצוּ מִמְּקוֹמָם וְרָצוּ הַבַּיְתָה. רָצוּ מַהֵר־מַהֵר. עָלוּ גִּבְעָה, יָרְדוּ בִּקְעָה, עָבְרוּ גֶּשֶׁר, חָצוּ כְּבִישׁ, הָלְכוּ בְּאָחוּ, נִכְנְסוּ דֶּרֶךְ הַבּוֹר שֶׁמִּתַּחַת לַגָּדֵר.
וְהִנֵּה מְחַכָּה אֲרוּחַת־עֶרֶב טְעִימָה וּפּוּדִינְגְּ מָתוֹק.
אַךְ אִמָּא כָּעֲסָה עֲלֵיהֶם מְאֹד.
– חָפוֹר חֲפַרְתֶּם בּוֹר מִתַּחַת לַגָּדֵר, – אָמְרָה – וְעַתָּה לֹא תְּקַבְּלוּ אֶת הַפּוּדִינְגְּ הַמָּתוֹק.
וְהִיא שָׁלְחָה אוֹתָם מִיָּד לִישׁוֹן.
הָיוּ הַכְּלַבְלָבִים עֲצוּבִים מְאֹד. שָׁכְבוּ וְנִרְדְּמוּ.
וּכְשֶׁיָּשְׁנוּ כְּבָר, בָּא הַבַּיְתָה נַבְחָן לַקְקָן. רָאָה אֶת הַפּוּדִינְגְּ הַמָּתוֹק, זָלַל אוֹתוֹ וְשָׁכַב לִישׁוֹן שָׂמֵחַ וּמְאֻשָּׁר.
לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר מָצְאוּ הַכְּלַבְלָבִים אֶת הַבּוֹר סָתוּם וְשֶׁלֶט בִּמְקוֹמוֹ:
אַל תַּחְפְּרוּ בּוֹרוֹת מִתַּחַת לַגָּדֵר!
אוּלָם –
חֲמֵשֶׁת הַכְּלַבְלָבִים לֹא שָׂמוּ לֵב לַשֶּׁלֶט. חָפְרוּ בּוֹר מִתַּחַת לַגָּדֵר וְיָצְאוּ לָשׁוּט בָּעוֹלָם הָרָחָב.
הָלְכוּ בְּאָחוּ, חָצוּ כְּבִישׁ, עָבְרוּ גֶּשֶׁר יָרְדוּ בִּקְעָה, עָלוּ גִּבְעָה – אֶחָד אַחֲרֵי הַשֵּׁנִי, אֶחָד אַחֲרֵי הַשֵּׁנִי.
וּכְשֶׁהִגִּיעוּ לְרֹאשׁ הַגִּבְעָה, עָמְדוּ וְסָפְרוּ אֶת עַצְמָם: אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלֹשָׁה, אַרְבָּעָה…
וְאֶחָד, הַקָּטָן מִכֻּלָם, נַבְחָן לַקְקָן, אֵינֶנּוּ.
– הֵיכָן הוּא נַבְחָן לַקְקָן? שָׁאֲלוּ וְהִתְפַּלְּאוּ.
חִפְּשׂוּ בְּרֹאשׁ הַגִּבְעָה – אֵינֶנּוּ. כָּאן רַק דֶּשֶׁא לְמַטָּה וְשָׁמַיִם מִמַּעַל.
חִפְּשׂוּ בַּמּוֹרָד שֶׁמִּיָּמִין – אֵינֶנּוּ. כָּאן רַק עַכָּבִישׁ גָּדוֹל וְאָפֹר מִתְנַדְנֵד עַל רַגְלָיו הָאֲרֻכּוֹת.
חִפְּשׂוּ בַּמּוֹרָד שֶׁמִּשְּׂמֹאל – אֵינֶנּוּ. כָּאן רַק צְפַרְדֵּעַ יְרֻקָּה וּבַעֲלַת שְׁתֵּי עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת מְקַפֶּצֶת קְפִיצוֹת מְרֻשָּׁלוֹת.
אַךְ כַּאֲשֶׁר יָרְדוּ לְמַטָּה וְחִפְּשׂוּ בָּעֵשֶׂב הַגָּבוֹהַ, מְצָאוּהוּ.
הוּא עָמַד לוֹ בְּשֶׁקֶט־בְּשֶׁקֶט, כְּשֶׁאָזְנָיו נְטוּיוֹת לְמַעְלָה וּמַקְשִׁיב וּמַקְשִׁיב.
– מָה הוּא עוֹשֶׂה שָׁם? – שָׁאֲלוּ אַרְבַּעַת הַכְּלַבְלָבִים הַקְּטַנִּים זֶה אֶת זֶה. נִגְשׁוּ אֵלָיו בִּזְהִירוּת וּשְׁאֵלוּהוּ:
– מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, נַבְחָן לַקְקָן?
אֲנִי מַקְשִׁיב! – עָנָה נַבְחָן לַקְקָן.
הִתְחִילוּ גַּם אַרְבַּעַת הַכְּלַבְלָבִים הַקְּטַנִּים לְהַקְשִׁיב וְקָרְאוּ:
– הֲרֵי זֶה מְרַק־פֵּרוֹת! מִישֶהוּ מְמַלֵּא אֶת צַלָּחוֹתֵינוּ מְרַק־פֵּרוֹת.
קָפְצוּ מִמְּקוֹמָם וְרָצוּ הַבַּיְתָה. רָצוּ מַהֵר־מַהֵר. עָלוּ גִּבְעָה, יָרְדוּ בִּקְעָה, עָבְרוּ גֶּשֶׁר, חָצוּ כְּבִישׁ, הָלְכוּ בְּאָחוּ, נִכְנְסוּ דֶּרֶךְ הַבּוֹר שֶׁמִּתַּחַת לַגָּדֵר. וְהִנֵּה מְחַכָּה אֲרוּחַת עֶרֶב טְעִימָה וּמְרַק־פֵּרוֹת מְצֻיָּן.
אַךְ אִמָּא כָּעֲסָה עֲלֵיהֶם מְאֹד.
– חָפוֹר חֲפַרְתֶּם בּוֹר מִתַּחַת לַגָּדֵר, – אָמְרָה – וְעַתָּה לֹא תְּקַבְּלוּ אֶת מְרַק־הַפֵּרוֹת הַמְצֻיָּן.
וְהִיא שָׁלְחָה אוֹתָם מִיָּד לִישׁוֹן.
הָיוּ הַכְּלַבְלָבִים עֲצוּבִים מְאֹד. שָׁכְבוּ וְנִרְדְּמוּ.
וּכְשֶׁיָּשְׁנוּ כְּבָר, בָּא הַבַּיְתָה נַבְחָן לַקְקָן, רָאָה אֶת מְרַק־הַפֵּרוֹת הַמְצֻיָּן, זָלַל אוֹתוֹ וְשָׁכַב לִישׁוֹן שָׂמֵחַ וּמְאֻשָּׁר.
לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר מָצְאוּ הַכְּלַבְלָבִים אֶת הַבּוֹר סָתוּם וְשֶׁלֶט בִּמְקוֹמוֹ:
אַל תַּחְפְּרוּ אַף פַּעַם בּוֹרוֹת מִתַּחַת לַגָּדֵר!!
אוּלָם –
חֲמֵשֶׁת הַכְּלַבְלָבִים לֹא שָׂמוּ לֵב לַשֶּׁלֶט. חָפְרוּ בּוֹר מִתַּחַת לַגָּדֵר וְיָצְאוּ לָשׁוּט בָּעוֹלָם הָרָחָב.
הָלְכוּ בְּאָחוּ, חָצוּ כְּבִישׁ, עָבְרוּ גֶּשֶׁר, יָרְדוּ בִּקְעָה, עָלוּ גִּבְעָה – אֶחָד אַחֲרֵי הַשֵּׁנִי, אֶחָד אַחֲרֵי הַשֵּׁנִי.
וּכְשֶׁהִגִּיעוּ לְרֹאשׁ הַגִּבְעָה, עָמְדוּ וְסָפְרוּ אֶת עַצְמָם: אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלשָׁה, אַרְבָּעָה…
וְאֶחָד, הַקָּטָן מִכֻּלָּם, נַבְחָן לַקְקָן, אֵינֶנּוּ.
– הֵיכָן הוּא נַבְחָן לַקְקָן? – שָׁאֲלוּ וְהִתְפַּלְאוּ.
חִפְּשׂוּ בְּרֹאשׁ הַגִּבְעָה – אֵינֶנּוּ. כָּאן רַק דֶּשֶׁא לְמַטָּה וְשָׁמַיִם מִמַּעַל.
חִפְּשׂוּ בַּמּוֹרָד שֶׁמִּיָּמִין – אֵינֶנּוּ. כָּאן רַק תּוֹלַעַת אַרֻכָּה וְדַקָּה מִתְפַּתֶּלֶת.
חִפְּשׂוּ בַּמּוֹרָד שֶׁמִּשְׂמֹאל – אֵינֶנּוּ. כָּאן רַק גְּמַל־שְׁלֹמֹה דַּק־רַגְלַיִם מִתְאַמֵּן בִּקְפִיצוֹת לְגֹבַהּ.
אַךְ כַּאֲשֶׁר יָרְדוּ לְמַטָּה וְחִפְּשׂוּ בָּעֵשֶׂב הַגָּבוֹהַּ, מְצָאוּהוּ. הוּא עָמַד לוֹ בְּשֶׁקֶט־בְּשֶׁקֶט־בְּשֶׁקֶט, כְּשֶׁעֵינָיו פְּקוּחוֹת לִרְוָחָה וּמַבִּיט וּמַבִּיט.
– מָה הוּא עוֹשֶׂה שָׁם? – שָׁאֲלוּ אַרְבַּעַת הַכְּלַבְלָבִים הַקְּטַנִּים זֶה אֶת זֶה. נִגְשׁוּ אֵלָיו בִּזְהִירוּת וּשְׁאֵלוּהוּ:
– מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, נַבְחָן לַקְקָן?
– אֲנִי מַבִּיט! – עָנָה נַבְחָן לַקְקָן.
התְחִילוּ גַּם אַרְבַּעַת הַכְּלַבְלָבִים הַקְּטַנִּים לְהַבִּיט וְקָרְאוּ:
– הִנֵּה תּוּת אָדֹם! בְּוַדַּאי עֻגַּת־תּוּת בַּבַּיִת!
קָפְצוּ מִמְּקוֹמָם וְרָצוּ הַבַּיְתָה. רָצוּ מַהֵר־מַהֵר. עָלוּ גִּבְעָה, יָרְדוּ בִּקְעָה, עָבְרוּ גֶּשֶׁר, חָצוּ כְּבִישׁ, הָלְכוּ בְּאָחוּ, נִכְנְסוּ דֶּרֶךְ הַבּוֹר שֶׁמִּתַּחַת לַגָּדֵר.
וְהִנֵּה מְחַכָּה אֲרוּחַת־עֶרֶב טְעִימָה וְעֻגַּת תּוּת.
אַךְ אִמָּא כָּעֲסָה עֲלֵיהֶם מְאֹד.
– חָפוֹר חֲפַרְתֶּם בּוֹר מִתַּחַת לַגָּדֵר – אָמְרָה – וְעַתָּה לֹא תְּקַבְּלוּ אֶת עֻגַּת־הַתּוּת.
וְהִיא שָׁלְחָה אוֹתָם מִיָּד לִישׁוֹן.
שָׁכְבוּ הַכְּלַבְלָבִים וְלֹא נִרְדְּמוּ. הֵם חִכּוּ עַד שֶׁתֵּרָדֵם אִמָּם. וּכְשֶׁנִּדְמָה לָהֶם, כִּי אִמָּם כְּבָר יְשֵׁנָה, רָצוּ וְסָתְמוּ אֶת הַבּוֹר שֶׁמִּתַּחַת לַגָּדֵר.
רָאֲתָה זֹאת אִמָּא וְאָמְרָה:
– עַתָּה כְּלַבְלָבִים טוֹבִים אַתֶּם, אִכְלוּ אֶת עֻגַּת־הַתּוּת וְשִׁכְבוּ לִישׁוֹן.
זָלְלוּ אַרְבַּעַת הַכְּלַבְלָבִים הַקְּטַנִּים אֶת עֻגַּת־הַתּוּת וְשָׁכְבוּ לִישׁוֹן שְׂמֵחִים וּמְאֻשָּׁרִים.
וּכְשֶׁיָּשְׁנוּ כְּבָר, בָּא הַבַּיְתָה נַבְחָן לַקְקָן. לֹא מָצָא אַף פֵּרוּר מֵעֻגַּת־הַתּוּת.
– הִנֵּה זֶה עָנְשְׁךָ, לַקְקָן! – אָמְרָה אִמָּא. וְהִיא שָׁלְחָה אוֹתוֹ מִיָּד לִישׁוֹן.
שָׁכַב נַבְחָן לִישׁוֹן עָצוּב־עָצוּב, מְאֹד־מְאֹד עָצוּב.
וּלְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר מָצְאוּ הַכְּלַבְלָבִים שֶׁלֶט בִּמְקוֹם הַבּוֹר הַפָּתוּח:
אַל תַּחְפְּרוּ אַף פַּעַם אַף פַּעַם בּוֹרוֹת מִתַּחַת לַגָּדֵר!!!