שׁוּב הַבְּקָרִים גְּבוֹהִים, הָרוּחַ הִיא אַחֶרֶת,

הַיָּם מַחֲלִיף צִבְעוֹ לִקְרַאת הַסְּעָרוֹת.

סְיָחִים הָעֲנָנִים, עֶגְלַת עָבִים נִגְרֶרֶת –

וְעֵין עֶגְלוֹן כְּחֻלָּה לְפֶתַע מִתְקַדֶּרֶת,

מֵעַל לַכֹּל זוֹהֵר אֲבִי הַשַּׁיָּרוֹת…

לִנְסֹעַ! לְהַפְלִיג! טִלְטוּל אִילָן כּוֹרֵעַ

קוּרֵי הַתַּרְדֵּמָה עֲטָפוּהוּ שִׁכְחָה.

הַשֹּׁרֶשׁ בַּטְּרָשִׁים! וְרַק עָלֶה נוֹסֵעַ,

נָצִיג יָתוֹם אֶחָד, הָרוּחַ הַפּוֹרֵעַ

בְּפֶרַע סוּסוֹתָיו גּוֹזֵר עָלָיו צְנִיחָה…

וְנַעֲרָה אַחַת פּוֹרֶשֶׂת זְרוֹעוֹתֶיהָ,

וְשַׂעֲרָהּ סָעוּר, מוֹרֵד גַּם מְפֻיָּס.

כִּי כֹל שֶׁתִּתְאַוֶה סוֹגְרוֹת עַל אָרְחוֹתֶיהָ,

מֵאֲחוֹרֵי תְּרִיסִים כְּלָאוּהָ רֵעוֹתֶיהָ –

וְהַמַּסָּע הִרְחִיק וְכִלְיוֹנָהּ מוּבָס…

וְכָאן אֲנִי אֶחָד, וְאָנֹכִי בָּרוּחַ

וְאָנֹכִי שְׁרִיקַת הַשּׁוֹט עַל סוּסוֹתָיו.

עִם הַשְּׁחָפִים אֵרוֹם, וְעַל תְּרָנִים אָנוּחַ,

אוּלַי אֵינִי קָרוּא, אֲבָל אֲנִי שָׁלוּחַ – –

אֲבִי הַשַּׁיָּרוֹת בְּרֹאשׁ מַסַּע הַסְּתָו…