אֲדָמָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַבִּיט מַהֵר, לִקְרוֹץ בְּאַחַת וְלָסֹב

אֲדָמָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַצְמִיחַ מַהֵר, כָּל נִצָּן חוֹלְמָנִי

צָרִיךְ זְמָן, וְרוּחַ אִטִּית, צְקוּנִי גֶשֶׁם וּתְהוֹם

אֲדָמָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִסְתַּחְרֵר, הִיא יְכוֹלָה רַק לָנוּעַ

עֶרֶשׂ מוּצָקָה לְיַלְדֵי עֲנָקִים, וְחַמָּה־לְחוּשִׁים

אֵינָה יְכוֹלָה לָשִׂים בַּפּוּךּ עֵינֶיהָ וּבַבֹּשֶׂם הַנָּסּוּךְ

תְּנוּכֵי אָזְנַיִם אֲטוּמוֹת — הִיא יְכוֹלָה לְהַחֲשׁוֹת

אַךְ מֻכְרָחָה לְהַאֲזִין. הִיא מְנִיבָה לִי נִיחוֹחִים

מִמַּעֲרַת בֵּית־שֶׁחְיָהּ עַד גִּבְעַת בֵּית־חֶלְדָהּ

הַמִּתְנַחְשֶׁלֶת בְּעַנְוָה פְּרָאִית וּנְבוֹנָה

חָפְשִׁית לָלֶדֶת מִדֵּי לֵיל בַּגְרוּת שֶׁל וֶנוּס

תְּמִימוּת יַלְדִית וְנִיחוֹחִית שֶׁל אַהֲבָה.