לֹא נִתַּן עוֹד לוֹמַר:

הֵן הַכֹּל רַק בִּצְחוֹק,

שְׁעַת-מְבוּכָה – וְנִקְרָא לְאָבִינוּ!

אֵיךְ לֹא הִרְגַּשְׁנוּ – הִפְלַגְנוּ רָחוֹק,

וְרָחֲקוּ הַדָּבָרִים שֶׁרָצִינוּ!

לֹא נִתַּן עוֹד לוֹמַר: מֵחָדָשׁ! מֵחָדָשׁ

נָשִׂים פְּעָמֵינוּ בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת!

וְאֵימַת-יְדִיעָה: לֹא יִפְרַח שֶׁכָּמַשׁ,

זוֹ פְּגִישַׁת הַוִּתּוּר וְהַמֶּרֶד.

אֵיךְ אָמַרְנוּ לָשִׁיר וְזִמַּרְנוּ בְּאוֹן –

הִתְיַמַּרְנוּ לִכְבּשׁ וְחָתַרְנוּ לָרֶשֶׁת.

אֵיךְ דִּמִּינוּ תָּמִיד – זֶה הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן,

וּבָאנוּ עַד לֵיל וְעַד אוֹר אַחֲרוֹן –

וְיָדֵנוּ רֵיקָה וּמְבֻיֶּשֶׁת.