הִנֵּה שָׁטִיחַ וְעָלָיו טַבָּעוֹת־טַבָּעוֹת. מָה צוּרָתָן שֶׁל הַטַּבָּעוֹת הַלָּלוּ?
בְּוַּדַּאי תֹּאמְרוּ, כִּי סְגַלְגַּלּוֹת הֵן כֻּלָן כְּדֻגְמַת הַבֵּיצָה.
אַךְ זוֹ טָעוּת. אִם תִּקְּחוּ מְחוּגָה, תִּנְעֲצוּ אֶת זְרוֹעָהּ הָאַחַת בְּמֶּרְכַּז הָעִגּוּל הַלָּבָן שֶׁבָּאֶמְצָע, וְאֶת זְרוֹעָהּ הַשְּׁנִיָּה תַּעֲבִירוּ עַל פְּנֵי כָּל טַבַּעַת וְטַבַּעַת, תִּוָּכְחוּ, כִּי הֵן כֻּלָּן מַעְגָלִים מְדֻיָּקִים.
וְעַתָּה הִסְתַּכְּלוּ בַּצִּיּוּר שֶׁלְּמַּטָּה. מִנְּקֻדָּה אַחַת שֶׁבְּמֶרְכָּזוֹ בּוֹקְעוֹת קַרְנַיִם, וּלְאָרְכּוֹ עוֹבְרִים שְׁנֵי קָוִּים עָבִים.
מָה דַּעְתְּכֶם, הַיְּשָׁרִים הֵם קָוִּים אֵלֶּה אוֹ עֲקֻמִּים?
בְּוַּדַּאי תַּעֲנוּ כֻּלְּכֶם, כִּי הֵם עֲקֻמִּים. אַךְ זוֹ אֵינָהּ אֶלָּא אֲחִיזַת עֵינַיִם. קְחוּ סַרְגֵּל, הַנִּיחוּ אוֹתוֹ עַל הַקַּוִּים וְתִוָּכְחוּ בְּכָךְ.
