בְּשׁוֹךְ סוּפוֹת, בְּתֹם הֶמְיַת הַנְּחָלִים

יָצְאוּ אָז הַכְּבִישִׁים לָאוֹר בְּשֶׁמֶשׁ הַיָּמִים,

בְּעֹנִי הַמַּסָּע, לְהֵרָגַע עַל תֹּם פָּנַיִךְ

וְהֵם שְׁחֹרִים מִזֶּפֶת וְשָׁנִים,

וְהֵם שֶׁלָּךְ לָעַד מוֹלֶדֶת שְׁזוּפַת פָּנִים.

כִּי הֵם נוֹשְׂאִים אִתָּם אֶת בְּכִי הָעִדָּנִים,

אֲשֶׁר נוֹלְדוּ לִחְיוֹת – בְּמוֹת גּוּפָם

בִּצְחוֹק זְמַנִּים.

בְּמוֹת הַמְּשׁוֹרֵר, בְּמוֹת הַשִּׁיר

יָבוֹאוּ הַדְּרָכִים לָשֶׁבֶת עַל שְׂפָתֵךְ,

לִגְמֹעַ מִן הָרָז, מִזֶּמֶר הַחוּשִׁים

אֲשֶׁר יָקוּם וְחַי;

אֲשֶׁר יֻלַּד לִשְׁרוֹת בַּזְּמַן.

הַטִּי אֵלָיו גֵּוֵךְ, אַרְצִי הָעֲנֻגָּה,

וּשְׁקִיהוּ עַל שְׂפָתָיו

וְּשְׂאִיהוּ בִּכְבִישַׁיִךְ בִּנְתִיבוֹת הַזֶּפֶת –

בִּרְחוֹבוֹת לַחִים מִדֶּמַע נְשׁוֹתַיִךְ –

וְאָז – כַּסִּי עַל גּוּפָתוֹ בִּשְׂדוֹת קָמָה שׁוֹטֶפֶת –

וּבְקוּם עָנָן וְסַעַר,

בִּפְרוֹץ דְּלֵיקוֹת קוֹצִים,

יָבוֹאוּ הַכְּבִישִׁים –

עִם בַּת שִׁירוֹ בַּשַּׁעַר –

שֵׁנִית לִמְשׁוֹל בָּךְ הַיָּפָה,

בְּעֶצֶב וְחַמְסִין.

(מחנה חצור, יולי 1949)