כָּרַכְנוּ אוֹתוֹ, אֶת הַחֶבֶל הַהוּא,

עֲנִיבַת תַּלְיָן עַל צַוָּאר –

זֶה חֶבֶל קָדוֹשׁ, זֶה חֶבֶל חָזָק,

אֶת קָצֵהוּ אֲנַחְנוּ קָשַׁרְנוּ לָעֵץ:

דִּבְּרוֹת חֲבָלִים שֶׁנִּתְּנוּ בַּמִּדְבָּר –

מוּל אֵשׁ וֶאֱלֹהַּ בָּאֵשׁ וּבֶעָב

דִּבְּרוֹת שֶׁהִפִּילוּ אֵימָה עַל הַדּוֹר

שֶׁנִּקְבַּר וְהוֹתִיר עֶגְלֵי זָהָב.

הֵן עֲדַיִן חַיּוֹת, מַפִּילוֹת אֵימַּתָּן

עַל דּוֹרוֹת עֲבָדִים הַנָּדִים בַּמִּדְבָּר.

וְכָל פְּסַק וּמִשְׁפָּט, גַּם אִם לֹא נֶאֱמַר

כָּפוּף אֲלֵיהֶם כְּדָבָר הַמּוּבָן מֵאֵלָיו.

עוֹמֵד הַמִּדְבָּר. עוֹדוֹ כְּמֵאָז.

וְהָהָר לֹא יָזוּז לְעוֹלָם.

הֲגַם בָּנוּ נִשְׁמַת עֲבָדָיו יְצוּקָה

וּבְפִינוּ שִׁירָם עַד עוֹלָם בָּעוֹלָם?

עַמּוּד הֶעָשָׁן וְהָאֵשׁ לֹא לָנוּ

נִגְלָה אֵי אָז בַּמִּדְבָּר שֶׁל אָז.

אֲנַחְנוּ עוֹבְרִים בְּעָשָׁן וּבְאֵשׁ –

בְּמִדְבָּר הַיָּמִים פֹּה וְעַכְשָׁו.

לֹא מָחָר – כִּי הַיּוֹם הַמּוֹעֵד

לְהַשְׁחִיז פִּגְיוֹן, גַּם כִּידוֹן.

לְקַצֵּץ בְּאַחַת אֶת הַיֶּתֶר הַהוּא,

לְשַׁחְרֵר צַוָּאר חָנוּק וְנֶחְנָק.

עוֹמֵד הַמִּדְבָּר, עוֹדוֹ כְּאָז.

וְהָהָר אֵינוֹ זָז לְעוֹלָם.

אָנוּ נוֹשְׁמִים אֶת נִשְׁמַת עֲבָדָיו

וּבְפִינוּ שִׁירָם עַד עוֹלָם?

(מרץ 1949)