יונה הומיה / מאיר הלוי לטריס

"אוֹי כִּי עוֹטְיָה אָנִי!

אֲנִי אַךְ נֹדֶדֶת,

מִמְּעוֹן חַגְוֵי סַלְעִי

הוֹי אֲנִי יוֹרֶדֶת;

סְבִיבִי יָחוּל סַעַר

בָּדָד אֶדּוֹד כָּנָף

וּבֵין סִבְכֵי יַעַר

עֲרִירִי אֶבְחַר עָנָף.

דּוֹדִי עֲזָבָנִי

עֵת בִּי אַפּוֹ חָרָה

יַעַן הוֹלִיכָנִי

שׁוֹלָל רוּחַ סָרָה;

בָּגַדְתִּי בוֹ בֶגֶד

לֶכֶת אַחֲרֵי זָרִים

רָאוּ זֹאת מִנֶּגֶד

וַיִּרְדְּפוּנִי צָרִים.

מִיּוֹם חָלַף דּוֹדִי

עֵינִי מָלְאָה מָיִם

בִּלְעָדֶיךָ, הוֹדִי!

לָמָּה זֶה לִי חַיִּים?

טוֹב לִי שְׁכוֹן צַלְמָוֶת

מִנְּדוֹד בְּרַחֲבֵי חָלֶד

לִקְשֵׁה יוֹם הַמָּוֶת

לַצָּרָה אָח יִוָּלֶד!

שָׁם צִפֳּרִים שְׁנָיִם

שָׁם עַל פֶּה יִשּׁקוּ

וּמִן חֵן שְׂפָתָיִם

צוּף עֵדֶן יִינָקוּ

שַׁאֲנָן מָצְאוּ בָיִת

נִשְׁקַף בֵּין עֳפָאִים

סָבִיב שְׁתִלֵי זָיִת

סָבִיב פְּאֵר דּוּדָאִים.

אַךְ אָנֹכִי גוֹלָה

אָנָה אֶמְצָא בָיִת?

בִּמעוֹן חַגְוֵי סַלְעִי

עָלָה שָׁמִיר שָׁיִת!

דּוֹדִי עֲזָבָנִי

עֵת בִּי אַפּוֹ חָרָה

יַעַן הוֹלִיכָנִי

שׁוֹלָל רוּחַ סָרָה.

גַּם פֶּרֶס וְעָזְנִיָּה

הֵם לְמִינָם שְׁנַיִם;

יוֹנָה אַךְ הוֹמִיָּה

יְחִידָה בֵּין הַחַיִּים.

יַחַד בְּקֵן יִשְׁלָיוּ

שׁוֹפְכֵי דְמֵי נְקִיִּים

תְּמִימִים הָהּ יִבְכָּיוּ

אָבְדָה תִּקְוַת עֲנִיִּים!

"אוֹי כִּי עוֹטְיָה אָנִי!

אֲנִי אַךְ נֹדֶדֶת,

מִמְּעוֹן חַגְוֵי סַלְעִי

הוֹי אֲנִי יוֹרֶדֶת;

סְבִיבִי יָחוּל סַעַר

בָּדָד אֶדּוֹד כָּנָף

וּבֵין סִבְכֵי יַעַר

עֲרִירִי אֶבְחַר עָנָף.

שׁוּבָה, חַיֵּי רוּחִי!

שׁוּבָה נֶחָמָתִי!

רְאֵה נָא מְרִי שִׂיחִי

נַהֲלֵנִי מְעוֹנָתִי;

חֲמוֹל עֲלֵי עֲזוּבָה

הָשֵׁב לִי דוֹדֶיךָ

חַגְוֵי סַלְעִי שׁוּבָה

וְאֶחְסֶה בִּכְנָפֶיךָ!"

כֵּן אָזְנִי שָׁמָעָה

בַּלַּיְלָה יְלֵיל דּמָמָה

רֶגֶשׁ-יָהּ נִמְלָאָה

כָּל נְאוֹת אֲדָמָה

ועֵת אָזְנִי שׁוֹמַעַת

קוֹל יוֹנָה הוֹמִיָּה

מְאֹד נַפְשִׁי יוֹדַעַת

בַּת עַמִּי בוֹכִיָּה.

השיר הזה עשה לו שם כמעט בכל תפוצות ישראל, רב מאשר קויתי. ובקצת קהלות עשה רושם גדול ושוררהו בשיר ונגון במקהלות עם שרים ושרות לעורר לב כל אוהב עמו ודתו.