וְשׁוּב יָמִים רַכִּים שֶׁל סְתָו וְאוֹר

אַחֲרוֹן עַל סַף הַקַּיִץ. כָּחֹל

פּוֹסֵעַ הַכַּרְמֶל גּוֹלֵשׁ לוֹ יַמָּה.

רוֹבֵץ כְּבַד רֹאשׁ, וְשׁוּב גּוֹהֵר

הַחֹשֶׁךְ עַל הַמַּיִם.

וְשׁוּב, בְּלִי שׁוּב, נוֹדֵד עָנָן

בְּאֵין מִפְרָשׂ, דּוֹאֶה לָרוּחַ,

אֶל מִפְרָצִים זָרִים. שָׁלֵו, לָבָן

וְצַח, כְּגוּף אִשָּׁה צָעוּף

וּכְמוֹתָהּ עָלוּם וְלֹא יָדוּעַ.

וְשׁוּב, הַאִם נַפְשִׁי דּוֹאָה כְּמוֹתוֹ

בְּטֶרֶם סַעַר לָשׁוּב בְּלִי שׁוּב

אֶל אֵם כֹּל חַי? אוֹ אִם תָּשׁוּב

לִנְדֹּד עִם שַׁחַר וְעִם סְתָו

אֶל מִפְרָצִים זָרִים אֵי שָׁמָּה?

(11.10.1951)