מֶגֶד הַשָּׂדוֹת רָחָב עַד אֹפֶק.

יָרֹק וּמִתְאָפְלֵל.

חַבְּקִי אֶת הָאַחֲוָה הַמְּחַבֶּקֶת

בְּשׂוּמָה לְהַלֵּל.

פְּרִי גַּנֵּךְ –

אוֹר עֵינַיִךְ, שָׁב אֶל עַצְמוֹ.

זֶה הָדָר גְּאוֹנֵךְ,

זֶה בְּרַק הַזָּהָב וְחֻמּוֹ

שָׁבִים לַמּוֹעֵד

כְּמוֹ אָבִיב

כְּמוֹ יַלְדוּת

כְּמוֹ מוֹלֶדֶת

הַשָּׁמַיִם שֶׁלְּךָ וְהַשֶּׁמֶשׁ עֵדוֹת

וְרֶגֶל קַלָּה לֹא מוֹעֶדֶת.

עוֹד הַיּוֹם אָשִׂים פְּדוּת

בֵּין אֶתְמוֹל לְמָחָר

חֵי נַפְשִׁי הַתִּינֹקֶת

חֵי גּוּפִי הָלוּם הַשֵּׁכָר.

(מרץ 1952)