דְּלֵקַת הַחַרְצִיּוֹת אֲשֶׁר נָפְלָה בָּעֵמֶק.

עוּגָב הַחֶרְמֵשִׁים בְּעֹמֶק הַתִּלְתָּן.

פִּתָּם שֶׁל הַקּוֹצְרִים וּמֵימֵיהֶם בַּחֶמֶת

גְּדוֹלִים בְּשַׁלְוָתָם.

רַק אַל תָּקוּמִי זַעֲקַתְ הַשֶּׁבֶר

בַּעֲוִיתוֹת פְּחָדִים שְׁמוּטֵי צַוָּאר.

רְאִי, הִנֵּה אַחַי שׁוֹבְרִים כָּאן שֶׁבֶר

כְּבֵדִים. צְרוּבֵי חֲמַת מִדְבָּר.

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם, יַלְדֵי עָפָר וּמַיִם.

מִמַּיִם וְעָפָר עָשׂוּי מֵיטָב יוֹמָם

בָּאֲדָמָה הַזֹּאת יִרְאוּ אֶת הַשָּׁמַיִם

בָּעֲנָנִים יִצְפּוּ אוֹתוֹת לְאַדְמָתָם.

רַק כָּאן אֶת עֵינֵיהֶם יֹאבוּ עֲצוֹם

כִּנְטוֹת יוֹמָם מֵעֵבֶר לַכַּרְמֶל

כִּי בֵּין הֲרֵי אֶפְרַיִם לְנַצֶרֶת

יֹאמְרוּ בְּנֵיהֶם בָּרוּךְ דַּיָּן אֱמֶת.

רַק אַל תָּבוֹאִי עַל רֹאשָׁם בְּחֶטֶף

אוֹ כְּבָרָק מַכֶּה צַמֶּרֶת הָאִילָן,

הָסִירִי אֶת חַרְבֵּךְ הַשּׁוֹאָפָה אֶל קֶטֶל

אֶל דָּם חָמוּץ, מִסְפֵּד וִילֵל.

דְּלֵקַת הַחַרְצִיּוֹת אֲשֶׁר נָפְלָה בָּעֵמֶק.

פִּתָּם שֶׁל הַקּוֹצְרִים וּמֵימֵיהֶם בַּחֶמֶת

פּוֹרְסִים סֻכַּת תְּפִלָּה.

(“קוממיות”, 1953)