דְּמָמָה עַל הַחוֹף. נָמֵל עַרְבִּי. וּמַיִם.

מְעֵבֶר לְכָל שִׁיר רָאִיתִי יָם מַשְׁחִיר.

אוּלַי רָחוֹק מִכָּאן גַּם אַתְּ קוֹרְעָה עֵינָיִם

בְּזֶה הַחוֹף.

גַּם לָךְ, כְּמוֹ לִי, פִּתְאוֹם מְעַט קָרִיר?

דַּיָּג אַחַר דַּיָּג אוֹסֵף אֶת מִכְמַרְתּוֹ,

רַק עוֹד אֶחָד נִצָּב כְּלֹא מִכָּאן.

אַךְ בְּלִי פְּלִיאָה זָרָה יָדַעְתִּי אֶת סוֹדוֹ:

הַיָּם בֵּיתוֹ.

הוּא לֹא יָשׁוּב רֵיקָם.

כָּל אִישׁ שׁוֹכֵן בֵּיתוֹ בְּרֶדֶת יוֹם. עִם לַיִל

מֵבִיא עִמוֹ כְּשַׁי אֶת שְׁלַל יוֹמוֹ.

הָא, אֵי בֵּיתֵךְ אֲשֶׁר אֶשָּׂא אֶלָיו רַגְלָיִם

וּבְכַפִּי מַתְּנַת-בִּכְיִי בְּעֵירוֹמוֹ.

זוֹ עִיר מִפְרָץ שֶׁל סַרְסוּרִים וְיַיִן

סוֹגֶרֶת שְׁעָרֶיהָ בְּלִי חֶמְדָּה.

אוּלַי רָחוֹק מִכָּאן גַּם אַתְּ, צוֹנַחַת אֶל הָאַיִן

בִּבְלִי שָׁאוֹן.

בְּנֶשֶׁף שֶׁל פְּרִידָה.