עַרְבִּית.

בְּשׂוֹרַת-צְלָלִים נוֹפֶלֶת מֵהָרִים לְאֹרֶךְ הַשָּׂדוֹת,

לְאֹרֶךְ כָּל הָאֶרֶץ.

בָּאִים אַט-אַט כַּחֲלוּצֵי הַלַּיִל,

כְּמוֹ הוֹלְכִים לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה.

קַרְנֵי גִּשּׁוּשׁ לַחֹשֶׁךְ הַמַּפְסִיעַ

הֵן גַּם בְּךָ פָּגְעוּ וַתֶּחְשַׁךְ מְאֹד.

בָּנוּ דָּיֵק. סָגְרוּ-מָצוֹר בְּנֵי-אֹפֶל,

כִּסּוּ כָּל מַעֲנִית, עַל דּוּכִיפַת זוֹהֶבֶת,

הִשְׁחִירוּ שְׁחוֹר זַרְזִיר שׁוֹחֵר שְׁרָצִים בַּנִּיר.

וְגַם אוֹתָהּ חַיַת-עֲנָק – נוֹהֶמֶת,

גּוֹרֶרֶת מַחֲרֵשַׁת חָרִישׁ-עָמֹק

בָּלְעוּ, לְנֶצַח לַיִל, לְנֶצַח הַדְּמַמוֹת.

אַל תַּעֲצֹר מִפְּלֹחַ, חוֹרֵשׁ-לֵילִי-שְׁבוּי-עֶצֶב,

אַל תַּעֲמֹד מִנֶּגֶד, מֻכֶּה-שְׂרֵפַת-שְׁקִיעָה,

כָּאן זִכְרוֹנָהּ צוֹלֵל עֵת קָם לוֹ הַיָּרֵחַ, מִנֶּגֶד,

מִתָּבוֹר, שׁוֹמֵר הַזִכְרוֹנוֹת.

עָתָּה הַקְשֵׁב: הָאֶרֶץ מְסַפֶּרֶת

וְהוּא קוֹשֵׁב אֶל קוֹל יְחִידָתוֹ.

עוֹד קָט יִבְכֶּה אוֹ יִתְחַיֵךְ לוֹ פֶּתַע

כָּמוֹךָ הַמֻּשְׁלָךְ בֵּין אֶרֶץ לְכוֹכָב.

עָתָּה הַקְשֵׁב: הִנֵּה הִיא מְסַפֶּרֶת

אֶת כָּל שֶׁרָאֲתָה בִּגְבֹר מְאֹד הַיּוֹם…

כְּפָרְךָ רָחוֹק כַּשַּׁחַר, כַּאֲהוּבָה בּוֹגֶדֶת

אֱלֵי יַתְמוּת קְשׁוּבָה פּוֹסַעַת נִשְׁמְתָךְ.

לְךָ הַפִּתְרוֹנִים לַחַי בִּזְבוּל הַמָּוֶת.

הַרְחֵק מִסְאוֹן-חַיִּים תָּבִין לִפְרִיחָתָם.

אַל תַּעֲצֹר מִפְּלוֹחַ, חוֹרֵשׁ-לֵילִי-שְׁבוּי-עֶצֶב.

רְאֵה, נוֹתַרְתָּ לְבַדְּךָ עִם אַדְמָתְךָ.