כֻּלָנוּ מַחֲלִיפִים רְצוֹנֵינוּ

בְּמַטְבֵּעַ צַר מְמַדִים.

טִפּוֹת תִּקְוָתֵינוּ אָמְנָם מִבֵּין יָדֵינוּ תִּזַלְנָה

אֲבָל רַק נֶאַסְפֵם לְמַזְכֶּרֶת.

מִי הָאַבִּיר שֶׁיִסֹב וְיַטְבִּיעַ מַטְבֵּעַ

כְּהֶמְיַת שַׂרְעַפָּיו?

הַצַעַד הַטוֹבֵעַ בַּחוֹל – תַּחֲלִיף

הוּא – לְתַאֲוַת הַזָדוֹן.

צֶמַח נֶעֱקָר מִבְּרֵאשִׁית

זוֹ הַכְּמִיהָה לְאִי תַּכְלִית.

כֻּלָנוּ רְווּיֵי מֶלַח,

שׁוֹאֲפֵי אַרְמוֹן הַבְּדֹלַח.

אוּלָם גַם אֶת אוֹרוֹתָיו

נְפַצְפֵּץ נְמַסְמֵס בְּבַעֲרוּתֵינוּ.

וְזֶה הֶעָנָק וְלוֹ מִכְחוֹל נַפְשׁוֹ –

צִיוּר לְתִפְאֶרֶת יֶחֱזֶה,

גַם הוּא לֹא יָדַע

אֶת מְלוֹא חֲרוֹן רְצוֹנוֹ

וְאֶת הַגַמָד שֶׁהָיָה לְעַצְמוֹ.

מָשְׁפָּל רֹאשׁ שְׂבַע חוּץ

מוּל רְאִי בְּעֵרָתוֹ

תִּכְרַע צְלָלִיתוֹ

אַפַּיִם.

עַל מַסְלוּל בּוֹ נָרוּץ

אֵין שִׁעוּר לְאָרְכּוֹ,

יֵשׁ יִמָצֵא כָּר דֶשֶׁא

יֵשׁ וּפֶרַח לֹא מָט

יֹאמַר הִנְנִי אֲנִי

וְלֹא יְכַזֵב.