(ליום הולדתו השבעים של דוד בדר)

איש השורה הוא, מאנשי השורה האמיתיים והטובים, שלא בלבד שהם ממלאים צו ופקודה בשעת פעולה ובשעת מפקד, אלא שהמשמעת היא להם מהות מוסרית. הם מהלכים תמיד בריתמוס אחד ובקצב אחיד. למסלולם של אלה אין אגפים כלל, והם

גם היודעים ללכת, ללכת ולא להתמרד, ולא להתבעט.

והוא הולך. זה ארבעים שנה. מאז עליתו לארץ־ישראל בתרס"ו עם העליה השניה, ימי החלום והעלומים של התנועה והארץ, עד תש"ו. הוא הולך, באותו הצו, באותה המסירות והנאמנות.

הרבה גלגולים עבר. בעבודה בפרדסי ראשון לציון החל ובעבודת מצוה של ועדת “ציון” הוא עומד. זו הועדה המיוחדת במינה, ועדה של אחד ויחיד, שהוא היושב ראש והוא המזכיר והוא החבר, והוא מסדר ה"ישיבות", המגשים והמוציא לפועל. מאז קיום הועדה גאל מעזובה ומשממון מאתים וחמישים קברות ראשונים וחלוצים, שומרים ובונים, יוצרים וחולמים, שמסרו נפשם וגופם לבנין הארץ ותקומתה. הוא הציב להם ציונים, הוא הקים להם מצבות.

ועדה זו ראויה לציון מיוחד, והיא הועדה שלו, של דוד בדר.

ואף זאת: שלח ידו אל האת והעט ובשניהן לא עשה גדולות. ואף־על־פי־כן כשרון גדול הוא להיות דוד בדר, דוד בדר כמות שהוא. – –

ישר דרך ופועל חסדים, זורע ברכה ונוטע טוב!

צבי קרול