אֲנַחְנוּ בְּאוֹתוֹ אֲוִיר, אַתְּ כָּאן,

נוֹכְחוּתֵךְ כְּמוֹ עִיר,

כְּמוֹ קִיֵּיב בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר נִצְּבָה דּוּמָם

צְרוּרָה בְּחֹם יוֹקֵד שֶׁל הָאֲוִיר.

הִיא יְשֵׁנָה בְּלֹא לְהֵרָדֵם,

וּבִשְׁנָתָהּ נִתֶּנֶת לְכִבּוּשׁ אַךְ לֹא נִכְנַעַת,

סְפוּגַת זֵעָה כְּצַוָּארוֹן סָטֵן,

כְּאִלּוּ אֲבָנִים מֵעַל עָרְפָּהּ קוֹרַעַת.

וּבָהּ מְיֻזָּעִים בְּתוֹךְ עַלְוָה

אַחַר מַאֲמַצֵּי הַכִּבּוּשִׁים

עַל כְּבִישׁ שֶׁזֶּה עַתָּה נִכְנַע

עֲצֵי הַצַּפְצָפָה מִצְטוֹפְפִים תְּשׁוּשִׁים.

וְאַתְּ כֻּלֵּךְ כְּמוֹ יְדִיעָה

שֶׁדְּנְיֵפְּר¹ זֶה, עֲטוּף יְרֹק שְׁבִילִים

הוּא כְּמוֹ מַחְבֶּרֶת דְּהוּיָה

שֶׁבָּהּ אָנוּ רוֹשְׁמִים דְּבָרִים בְּטֵלִים.

נוֹכְחוּתֵךְ קוֹרֵאת כְּקוֹל

לְהִתְיַּשֵׁב מַהֵר, כְּשֶׁיּוֹם אוֹרוֹ שׁוֹפֵךְ,

לִקְרֹא בּוֹ שׁוּב, מֵהַתְחָלָה, הַכֹּל

וּלְהַטְבִּיעַ בֹּו אֶת שְׁכֵנוּתֵךְ.

1931

מתוך ‘לידה שנייה’ 1930–1931