ביקורו החטוף בירושלים בשנת תרס"ח

יעקב שיף עבר את יפו בלוית נסיך איטלקי. שיף חנה בה שעה קלה. אפשר בכוונה תחילה התחמק מעיניהם של עסקני “שער הארץ”, שיזמו באותה שעה את הקמת השכונה המודרנית “אחוזת בית – תל אביב” בגלגולה הראשון. העוף הירושלמי, חד הראיה ומפותח השמיעה, העביר מיד את הקול המודיע על בואו של הנדיב האמריקאי המפורסם. ביום ה', במכתבה למרכז לשכת המודיעין ביפו, ציינה לשכת המודיעין בירושלים את דבר־שהותו של מר שיף בעיר הקודש. בשבת חיפשו כבר שליחי הדואר את מנהל לשכת המודיעין, כדי למסור לו את המברקים, שהגיעו בשביל יעקב שיף. בסביבת המלון “גרנד ניו הוטל” שבו התאכסן, אפשר היה לראות קבוצת ירושלמים לבושים בגדי שבת, שלא גרעו עין מן היוצאים ונכנסים מבית המלון. על מדרגות הכניסה נפגשתי עם אפרים הכהן, בא כוח “חברת העזרה של יהודי גרמניה” (הילפס־פעריין) בארץ. הרב הורוביץ רבה של פראנקפורט דמיין, עיר מולדתו של יעקב שיף, המליץ במברק על אפרים כהן כבר־סמכא, שאפשר להשען עליו בכלל. אפרים כהן הציג אותי לפני שיף באנגלית. כהן העיר לי בעברית, שצריך להגביה את הקול מאחר ששמיעתו של האורח לקויה קצת.

בפשטות ובאדיבות קיבל אותי יעקב שיף. בגרמנית, שהיתה שגורה בפיו, התנהלה השיחה. צער גדול הביע על כי בשעות הספורות, שנשארו ברשותו, אין באפשרותו לבקר ולראות את כל המתהווה בארץ. הוא נסע לכתחילה רק למצרים, אבל שינה את תכניתו, לאחר שקיבל הזמנה מהנסיך האיטלקי להלוות אליו ולנסוע באניה הפרטית שלו ל"פלשתינה". כשבא לארץ, מובן שפנה ראשית כל אל לבה של הארץ, לירושלים. עלובה היא ירושלים, מוזנחת גם ע"י החוגים, המעוניינים לפי דבריהם בבניין הארץ. “איך אפשר לדבר על תקומתה, בלי להבריא ולחזק קודם את הלב?”, אמר בקומו מהכסא. הוא שאל על פעולות לשכת המודיעין, שיבח את אלה, שהקימו בירושלים משרד, המשתדל להיות לעינים לעולה החדש. שיף רצה לתת המחאה בסך 250 לירות בשביל פעולות לשכת המודיעין. הוא השתומם מאד, כשהוחזרה לו ההמחאה מתוך נימוק, שכל הידיעות והעזרה בצורות השונות ניתנות חנם. הסברתי לו, שוועד חובבי ציון מספק את כל התקציב ללשכת המודיעין הירושלמית. אמרתי לו שהוא יכול לשלוח את הכסף ישר לאודיסה או לבא־כחו של הוועד האודיסאי ביפו. הוא הרגיש כעין עלבון, כשלא נענתי לבקשתו להיות לכל הפחות השליח להעברת הכסף. ההמחאה נשארה בידו.

יעקב שיף שאל אם בן־שיחו שייך לסוג החרדים לפי מידת ביקוריו בבית הכנסת. שיף הודיע חגיגית, כי הוא מוכן לתרום חצי מליון דולר לשם הקמת היכל, טמפל, משוכלל ומתוקן, שירים את קרנה של ירושלים. נרגז היה קצת בשמעו, כי אין לדחוק את הקץ, לעת עתה יוכל כל יהודי ללכת לבית־תפילה לשפוך שיחו לפני קונהו לפי הנוסח המקובל אצלו. אמרתי לו שבסכום הענקי שנקב אפשר לעשות גדולות ונצורות לטובת הבראתה ופיתוחה של ירושלים. הוא הבטיח לבוא במיוחד לירושלים, לשהות בה זמן ארוך יותר, לבדוק ולעשות למען התפתחותה ושגשוגה.

כעבור יומיים נודע שיעקב שיף תרם מאה אלף דולר בשביל המוסד האמריקאי לחקירת הארץ. ששה מוסדות ירושלמיים קיבלו ממנו כל אחד סך 250 לירות. המוסד השביעי ביה"ס “בצלאל”. החזיר לו את ההמחאה, בהוסיפו שאינו מקבל כספים מאת אורחים, שלא ביקרו במוסד. כספים סתם אפשר לשלוח אל ההנהלה הנמצאת בברלין.

בעתון אחד נתפרסמה אח"כ “אדריסה למיסטר שיף”, שחוברה ע"י הסופר ק.ל.סילמן ז"ל, הנה קטע ממנה.