מַנְגִּינָה שָׁמַעְתִּי אִתָּךְ עָדְפָה מִמַּנְגִּינָה,
וְלֶחֶם פָּרַסְתִּי אִתָּךְ מִלֶּחֶם עָדַף;
עַתָּה בְּשִׁבְתִּי בִּלְעָדַיִךְ, הַכֹּל שׁוֹמֵם,
כֹּל, הָיָה יֹפִי לוֹ, נֶאֱסַף.
יָדַיִךְ נָגְעוּ בַּשֻּׁלְחָן הַזֶּה, בִּכְלֵי-הַכֶּסֶף הָאֵלֶּה,
וּפַעַם רָאִיתִי אֶצְבְּעוֹתַיִךְ אוֹחֲזוֹת בְּזֹה הַכּוֹס;
אֵלֶּה הַדְּבָרִים לֹא יִזְכְּרוּךְ, אֲהוּבָה,
וּבְכָל זֹאת מַגָּעֵךְ מֵעֲלֵיהֶם לֹא יָנֹס.
כִּי בְּלִבִּי אַתְּ עָבַרְתְּ בֵּינֵיהֶם
וּבֵרַכְתְּ אוֹתָם בְּמוֹ עַיִן וּבְמוֹ יָד,
וּבְלִבִּי תָמִיד יִזְכֹּרוּ:
פַּעַם יְדָעוּךְ, הַיָּפָה וְהַחֲכָמָה לָעַד.