הַתָּפְתֶּה עָרוּךְ,

עוֹד תְּמוֹל נִצְלִינוּ בוֹ –

וְהִנֵּה הִדְשִׁיא דֶשֶא מֵרְקַב בְּשָׂרֵנוּ וְדָמֵנוּ,

וַאֲנַחְנוּ הוֹלְכִים שֵׁנִית לָבֶטַח דַּרְכֵּנוּ

וְשָׁרִים עַל פְּנֵי תְהוֹם.

עוֹד רֵיחַ הְפְּגָרִים שָׂם לָנוּ מַחֲנָק –

אַךְ הִנֵּה הִשַּׁבְתָּ רֵיחַ שׁוֹשַׁנִּים,

וַאֲנַחְנוּ שָׁכַרְנוּ מֵרֵיחַ שׁוֹשַׁנִּים

וְשָׁרִים לְךָ שִׁירֵי הוֹדָיָה.

כִּשְׁוָרִים לָטֶבַח

עוֹדֶנּוּ רוֹבְצִים כְּפוּתִים

הֲלוּמֵי בִעוּתִים,

גַּלְמוּדִים מִכָּל אֶבֶן

וְשַׁחִים מִכָּל תּוֹלָע –

וְהִנֵּה הִשְׁלַחְתָּ בָּנוּ קְרִיצוֹת כּוֹכָבֶיךָ

וַאֲנַחְנוּ שׁוֹמְעִים אֶת רִנַּת הַנֶּצַח.

כָּל תְּשׁוּעוֹתֶיךָ וְכָל חֲסָדֶיךָ

וְנִפְלְאוֹתֶיךָ

הֲלֹא הֵם רַק סְפוֹגֵי צֶמֶר,

אֲשֶׁר תָּשִׂים עַל גְּוִיּוֹת מְעֻנֶּיךָ,

עַל גְּוִיּוֹתֵנוּ אֲחוּזוֹת הַשַּׁלְהָבָה,

לַהֲשִׁיבֵנוּ כָּל רֶגַע לִתְחִיָּה,

לְמַעַן הַרְבּוֹת עֱנוּתֵנוּ פִּי שִׁבְעָה…