בַּחֲדַר הַחֹשֶׁךְ הַלֵב
מְפַתֵּחַ
עוֹלָם מָלֵא צְבָעִים.
שׁוּב אוֹתָהּ צִפִּיָּה חַסְרַת־מָנוֹחַ.
בֵּין פַּסֵּי הָרַכֶּבֶת עוֹלֶה הַיָּרֹק הַבָּהִיר
הָרַךְ, בְּלִי דַּעַת, מֵנִיעַ
כְּנָפַיִם זְעִירוֹת כְּאִלּוּ לָעוּף, זוֹחֵל
לְכָל סֶדֶק, פִּתְאֹם אָפֹר.
אַלְפִּית שֶׁל שְׁנִיָּה אָדָם בָּאֲוִיר
(חַלּוֹנוֹת הַבַּיִת הַמָּט – לַהֲבוֹת הַשְּׁקִיעָה)
כְּמוֹ צִפּוֹר שִׁכּוֹר, שָׁחֹר. אֲבָל לְמַטָּה
בָּרְחוֹב עֵרֶב רַב, הַדָּם נִגָּר בְּכָל גּוֹנָיו.
אַחַר כָּךְ נַעֲרָה עֲטוּפָה בִּשְׂעָרָה כִּבְאֵשׁ
עַל רֶקַע רָקִיעַ בְּצֶבַע עֲצָמוֹת.
הִיא מִשְׁתַּהָה, כְּמוֹ כְּלוּאָה בִּזְכוּכִית.
בּוֹאִי, קַלָּה, כֶּעָנָן, קוּמִי, צְאִי!
אַחַר כָּךְ כָּל אֵלֶּה שֶׁאֵין לְהַבְדִּיל בְּקַלּוּת בֵּינָם
לְבֵין רוּחַ. כִּתְמֵי צֶבַע
כָּלִים, נֶעְלָמִים בָּאֵד, צַוָּאר נָטוּי,
יַד פְּרִידָה בָּאֲוִיר.
שְׁמֵי עָשָׁן סְגֻלִּים אַחַר צְהֻבִּים,
מִתְפּוֹרְרִים. זוּג אוֹהֲבִים
מְעוֹפֵף, פַּרְפָּרִים שֶׁל אֵפֶר.
אַחַר־כָּךְ הַסֶּרֶט נָקִי.
הַאִם קָרָה מַה שֶּׁקָּרָה?
הַאִם מַמְשִׁיךְ לִקְרוֹת?