במליאת הועד הלאומי
מאז גמר המלחמה אנו עוברים דרך מצָרי־שאוֹל – ובמצָרי־שאוֹל אלה חשוב כי יהודים יהיו מאוחדים, כי הישוב יהא מאוחד. בלי אחדות ובלי מרות – ודאי כי אנחנו נהיה המאבדים.
נכריז שוב על עיקרי־היסוד, שהם חובה על כל איש בתוכנו:
קבלת מרוּת התנועה הציונית והישוב בעניני המערכה המדינית – לקריעת הספר הלבן וגזירותיו. לפתיחת שערי הארץ, לעלית היהודים, הרוצים לעלות למולדתם, ולהבטחת עתידנו כעם חפשי בארצו.
שלילת דרך הרצח ושפיכת דמי־נקיים בשיטה של מלחמה פוליטית – והתגוננות בכוח מפני מעשים של השתלטות וכפיה, בדרך הפחדה והטלת אימים, לשם סחיטת כספים, ומפני אונס על מורים ותלמידים, על שוטרים, על נהגים וכיוצא בהם.
נשקוד על הסברת הסכנה הגדולה המאיימת עלינו בפנים, מחמת מעשי הקבוצות הפורשות, ועל הצורך באחדות בשעה גורלית זו, להגדלת סיכויי מלחמתנו המדינית להשגת מטרתנו.
מן השיחות האחרונות בלונדון – וכן בירושלים – כאילו יש להסיק כי הפעם יבוקש פתרון של ממש. לגופו של הפתרון נגיד רק אחת: עשרים החדשים האלה, מאז גמר המלחמה, השאירו אותנו מחוץ לחשבונו של העולם והפכו את הארץ הזאת לגיהנום – לנו ולאחרים. כביר רצוננו להמשיך בעבודת בניה ויצירה. לפנינו עבודה גדולה: בנין הארץ והעם. נפשנו יוצאת למפעלי ישוב, תרבות, מדע. אך לא נתן להקריב את כבשת הרש של גאולתנו כזבח־הנצחון לעולם, סוף סוף חייב העולם להבין זאת, חייבים להבין זאת – העם הבריטי, העם האמריקני והעם הרוסי. חייבות להבין זאת האומות המאוחדות כולן.
טבת תש"ו