הרחוב שוקק מאדם, רעש והמולה. עוברים ושבים שקועים בעסקיהם וטרודים בענייניהם ואינם משגיחים אלא בנעשה סביבם, בהמונה של עיר. ביקשו ההורים להסב תשומת לבו של ילדם הרך אל פלאי הרחוב, אך הוא לא שעה להם. אפילו שלל הצעצועים שבחלונות הראווה לא משכוהו לא קסמו לו ביותר. ידידים שניקרו בדרך ניסו לדובבו ללא הועיל. הילד הפשיל את ראשו הקט והמתולתל אל על ונעץ שתי עיניים תמות וזכות בשמים הכחולים, שם שטה שיירה של עננים לבנבנים, שנראו כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה וחיוך של קורת־רוח השתפך על פניו.
אין זאת כי ילדים ומשוררים רואים את אשר נבצר מבני־תמותה רגילים לראות.