יֵשׁ דְּבָרִים,

עֲלֵיהֶם אֶפְשָׁר לָשִׁיר

כְּמוֹ צִפּוֹר,

לִבְכּוֹת כִּזְאֵב,

לָדֹם כַּצּוּר,

אַךְ אִי אֶפְשָׁר עָלֵימוֹ לְדַבֵּר…

אַךְ הָאָדָם שָׁכַח

לָשִׁיר כְֹמוֹ צִפּוֹר,

לִבְכּוֹת כִּזְאֵב,

לָדֹם כַּצּוּר…

וִיהִי מִדֵּי דַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים

אֲשֶׁר לֹא יְדֻבָּרוּ –

יִפְּחוּ נַפְשָׁם,

וּבְעוֹד הוּא מְדַמֶּה, כִּי בִלְשׁוֹנוֹ חַיִּים,

יִדַּרְדְּרוּ מִפִּיו פְּגָרִים מֵתִים…

בירות, אב תרצ"ב