נְשָׁרַי־רַעְיוֹנַי קִפְּלוּ אֶבְרוֹתָם

וּבֵין הַכְּנָפַיִם הַמְּקֻפָּלוֹת

שִׁקְּעוּ אֶת רֹאשָׁם בְּעֶצֶב,

כְּאִלּוּ מֵעוֹלָם לֹא הִמְרִיאוּ עוּף,

כְּאִלּוּ לֹא הִשְׁחִיזוּ צִפָּרְנֵיהֶם

בְּרֹאש הַרְרֵי אֵל…

יְצָרַי הַלּוֹהֲטִים, אַרְיוֹתַי הַשּׁוֹאֲגִים,

אֲשֶׁר כָֹּל יַעֲרוֹת־בְּרֵאשִׁית הָיוּ מִרְעֶה לָהֶם,

אֲשֶׁר כָּל טֶרֶף הָעוֹלָם לֹא מָצָא לָהֶם –

רַעְמָתָם בַּשַּׁלֶכֶת,

לֵיל סְתָו בְּעֵינֵיהֶם וּבַפִּנָּה יִתְכַּוְּצוּ כִּכְבָשִׂים חֲרֵדִים.

חֲלוֹמוֹת וְדִמְיוֹנוֹת, אַיְלוֹתַי וּצְבָאַי

הָעַזִּים הַקַּלִּים,

אֲשֶׁר קָפְצוּ עַל כָּל הַר, וְדָּלְגוּ עַל כָּל תְּהוֹם

אֲשֶׁר בְּפַרְסוֹתָם דָּבַק אֲבַק כָּל גִּבְעוֹת הַמֹּר

וּבְקַרְנֵיהֶם נִעֲרוּ כּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹת־הַנֶּצַח –

כִּרְתוּקִים בִּנְחֻשְׁתַּיִם יִרְבָּצוּ

וְדִמְעוֹת דַּם כְּבֵדוֹת

בְּעֵינָם הַקָּמָה תִּקְפֶּאנָה…

וַאֲנִי,

לְפָנִים גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי אֲדֹנָי

וְעֶלָּתה בֵּיבָרָן מְדֻלְדָּל –

בְּדִמְדּוּמֵי עַרְבַּיִם

אָבוֹא דּוּמָם

אֶל בֵּיבָרִי הַשּׁוֹמֵם,

אֵשֵׁב דּוּמָם

בֵּין חַיּוֹתַי הַנּוּגוֹת

עַד לָיְלָה…