רוּחַ קָדִים סוֹעֶרֶת בַּלַּיְלָה.
עֲלִיָּתִי בִמְרוֹם הָרִים,
וכְשַׁחַף מֵרֹאשׁ תֹּרֶן
עוֹד מִעַט תִּנָּתֵק וְתָעוּף.
הָהּ, סַעַר קָדִים!
מָה חַמָּה נְשִׁימָתְךָ,
מַה לוֹהֶטֶת…
צַמְּרוֹת עֵצִים מִטַּלְטְלות בַּמֶּרְחָב
וְּמְיַלְּלוֹת
מִשִּׁגְעוֹן תְּשׁוּקוֹת אֲשֶׁר הִדְלַקְתָּ בָּהֶן.
כָּל נָקִיק בֶּהָרִים
הוֹמֶה כֶחָלִיל.
בְּעַד אֶשְׁנַב עֲלִיָּתִי בֶהָרִים
אֶטְבּלֹ אֶת רֹאשִׁי הַבּוֹעֵר
בַּחֲשֵׁכָה הַהוֹמָה.
אֶגְמַע מִגְּבִיעַ הָאֹפֶל
אֶת אוֹר הַכּוֹכָבִים הַצּוֹנֵן.
אַךְ גַּם הַכּוֹכָבִים מַרְתִּיחִים הַלַּיְלָה אֶת דָּמִי,
גַּם הַכּוֹכָבִים.
רוּחַ קָדִים סוֹעֶרֶת בַּלַיְלָה…
מתולה, אלול תרצ"ג