עֲזָבַתְנִי וְעָלְתָה לַשְּׁחָקִים

אֲשֶׁר יָפוּ בְּצַוָּארָהּ עֲנָקִים,

אֲשֶׁר תֵּמַר –וְתִמְשֹׁךְ הַלְּבָבוֹת –

וְאִם הָיוּ שְׂפָתֶיהָ מְתוּקִים!

חֲרָבוֹת מִנְּדָנֶיהָ שְׁלוּפוֹת,

רְמָחִים לַהֲרֹג דַּלִּים מְרוּקֵים.

תְּיָעֵץ לִי בְּעֵינֶיהָ וְתַעְרֹג,

כְּאַיָּלָה צְמֵאָה אֶל אֲפִיקִים.

אֲשֶׁר תַּזְכִּיר בְּרִית נֹחַ בְּקַשְׁתָּהּ

וְתַבְרִיק בִּלְחָיֶיהָ בְּרָקִים,

וְעֵת תִּצְמָא –עֲנָנֶיהָ תְצַוֶּה

וְהֵמָּה הַבְּדֹלָחִים מְרִיקִים.

וְאַל תִּתְמַהּ לְבִכְיָהּ, כִּי דְמָעַי

מְאֹד רַבּוּ, כְּרַבּוּ הַמְּצוּקֵים,

יְדִידַי, אַחֲרֵיכֶם וַעֲלֵיכֶם –

מְצוּקֵי הַקְּרוֹבִים הָרְחוֹקֵים.

הֲיִחְיֶה הָאֱנוֹשׁ מֵאֵין יְדִידָיו

אֲשֶׁר הָיוּ לְמוֹרָשָׁיו דְּבֵקִים?

וְאִם יִמְצָא בְלֵילוֹתָיו הֲנָחָה

אֲשֶׁר אֵינוֹ לְבַל תָּנוּם מְצִיקִים?

יְצַו הָאֵל לְהָשִׁיב הַגְּזֵלָה

בְּצִדְקָתוֹ וְלִגְאֹל הָעֲשׁוּקִים

וְיָכִין הָעֲצָמוֹת הַפְּרוּקִים

וְיִפְרֹק בַּחֲסָדָיו הַיְצוּקִים.