הֶאֱמַנְתִּי בְּךָ, לֹא הֶאֱמַנְתִּי בְּךָ,

הִנֵּה אָמַרְתִּי פָּנֶיךָ לִרְאוֹת וְלֹא זָכִיתִי אֲפִלּוּ אֲחוֹרֶיךָ.

בְּכָל מַמְלוֹאַי גִלִּיתִי חֶסְרוֹנְךָ. מַעֲמַקַּי קְרָאוּךָ וְאֵין עוֹנֶה,

רַק עִוְרוֹנִי וְגִשּׁוּשַׁי מָצְאוּ מַרְאֶיךָ.

בַּנְּעוּרִים סְלַדְתִּיךָ כִּי לָמָּה אַתָּה לִי,

וּבַגַּבְרוּת פָּנָה לִבִּי אֶל עִנּוּגָיו,

רַק שְׁנוֹת־בִּינָה פָּתְחוּ לִי פְּשָׁרֶיךָ.

עַתָּה שֶׁהַיּוֹם פּוֹנֶה, זְכֹר לְבַדּוּתִי,

תְּנֵנִי וְאָבוֹאָה שְׁעָרֶיךָ.